רחפת – הבדלי גרסאות

המהנדס הסובייטי [[ולדימיר לבקוב]] בנה באמצע שנות השלושים כ-20 רחפות מהירות למטרות תקיפה וטורפדו. אב הטיפוס הראשון שלו, L-1, היה פשוט מאוד: שני גופי [[קטמרן]] (מעין קיאק מוארך) קטנים מעץ חוברו זה לזה והונעו בשלושה מנועים. שני [[מנוע סיבובי|מנועי מטוס רדיאליים]] M-11 הותקנו במאוזן על המשטח שחיבר את הקטמרנים ודחפו אוויר מטה ביניהם, ומנוע שלישי הותקן באחורי הרחפת על רגליות ניתנות להסרה, והיקנה לרחפת תנועה[[תנע]] קדימה. רחפת מסוג זה, L-5, השיגה מהירות של כ-130 קילומטר לשעה.

במשך השנים רחפות, התפתחו הרחפות מכלי לא יעיל לכלי תחבורה לכל דבר. בעולםכיום, קיימיםחלק כמה סוגים של יצרנים,מהיצרנים חלקם מתייחסים לרחפות כאל כלי שייט ואחרים כאל כלי תעופה. ככלי שייט, רחפות נחשבות לכלי השייטלכלים הבטוחים והמהירים בעולם, המסוגליםומסוגלים לשוט במהירויות העולות על 100 קמ"ש. שימושים נפוצים של רחפות הם: תחבורה, משא, קידוחים, ספורט, חילוץ, חקלאות ועוד. לכל מטרה פותחו מבנים שונים ושיטות בניה שונות המתאימותהמתאימים לייעודן. יתרונותיה של הרחפת ככלי תחבורה יבשתי, מלבד המהירות, הם היכולת לעבור מעל כל תא שטח והפעלת לחץ נמוך מאוד על הקרקע. מכיוון שהרחפת נעה על כרית אוויר, הלחץ שהיא יוצרת על הקרקע קטן פי 33 מהלחץ שכף רגל של אדם בודד יוצרת.