תקופת הגיבוש האתיופית – הבדלי גרסאות

[[תמונה:Drei Kaiser Bund.jpg|שמאל|ממוזער|262.5px|משענת כוחו של ליג' ייאסו, מנהיגי [[מדינות ההסכמה]], משמאל הקיסר [[וילהלם השני]], במרכז הסולטאן [[מהמט החמישי]] ומימין הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון]].]] הכעס של [[מדינות ההסכמה]] הופנה כעת לקיסר והם יסדו [[אמברגו]] נשק על אתיופיה והזהירו אותה על התערבות צבאית אך הקיסר הצעיר לא נרתע והמשיך הפעם באופן פומבי להצהיר על תמיכה ב[[מעצמות המרכז]]. האצילים האתיופים לא אהבו את ההתגרות של ייאסו במדינות ההסכמה והם הפיצו ידיעות שהקיסר נאף באשתו ובכך גרמו ל[[ארכיבישוף]] של הכנסייה האתיופית [[האבונה מאטאוווס]] להודיע על אי תמיכה בקיסר וב-[[27 בספטמבר]] [[1916]] בזמן חג ה[[מסקל]] הוא הודיע על הדחתו של ייאסו מתפקיד הקיסר באשמת כפירה ב[[נצרות]]. בתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] הוכרזה כקיסרית באותו היום ו[[טפרי מקונן]] בנו של [[ראס מקונן]] הוכרז כסגן הקיסרית וכיורש העצר ובעקבות זאת ירש את אביו בתור הראס (דוכס) של [[מחוז הרארהררג]] והיה ידוע יותר בשם [[ראס טפרי]]. על מנת להשיג שליטה מלאה על אתיופיה כנגד הראסים המקומיים מונה [[הבטה גיורגיס]] אחד מהגנרלים והיועצים הגדולים ביותר של הקיסר מנליק השני לשר המלחמה ושיחק תפקיד מרכזי בשלטון עד מותו ב-[[1926]].

ההסדר הפוליטי של [[1916]] וחלוקת הכוח בין הקיסרית זאודיתו לבין יורשה וסגנה ראס טפרי כוח היא תקופה של ממשלה כפולה. שני השליטים היו בעלי שני ארמונות נפרדים וקבוצות של תומכים. זאודיתו שקיבלה חינוך דתי וחוסר מידיעת שפות אחרות הציגה פטריוטיות, שנאת זרים, שמרנות ובכך יצגה את חינוכה של אימה החורגת הקיסרית טאיטו. ראס טפרי בנו של [[ראס מקונן]] קיבל במידה חינוך מודרני, למד עם מיסיונרים צרפתיים והיה בין הראשונים שלמדו בבית הספר המודרני הראשון באתיופיה. בגלל חינוכו טפרי היה מודע יותר לצורך המודרני ולפתיחות עולמית. בתפקידו כמנהל של מערכת שלמה כסגן קיסרית הוא היה מנוסה מכיוון שלפני זה הוא היה המושל של [[מחוז סידאמו]] ו[[מחוז הרארהררג]]. בתקופה זו זאודיתו הייתה השליטה הריבונית אך ראס טפרי היה השליט בפועל.