ויקיפדיה

תקופת הגיבוש האתיופית – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 44:
לאחר מותו של תקלה גיורגיס השני קאסה מרצ'ה היה בעל יתרון צבאי גדול מעל כל יריביו האחרים שטענו ולכן הכתיר את עצמו לקיסר אתיופיה בשם יוהנס הרביעי<ref>כונה הקיסר ג'ון על ידי האירופאים.</ref>. ליוהנס היו מתנגדים פניימים כמו מלך שאווה [[מנליק השני]] שטען גם הוא לכתר הקיסרי וראס אדאל שקיבל מיוהנס את התואר מלך גוג'אם והוכתר בשם [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] על מנת שייתמוך בו. יוהנס שאף להחליש את ההגמוניה של מנליק השני בדרום ולכן הכתיר את היימנות למלך של [[ממלכת קאפה|קאפה]]. בזמן זה גוג'אם שלטה על שטחים נרחבים בתוך [[האימפריה האתיופית]] וכללה שטחים מהממלכות באזור [[מחוז וואלגה|וואלגה]] והגיעה בשיאה עד ל[[נהר גיב]]. מנליק כעס מההכתרה של היימנות למלך קאפה ולכן יצא לקמפיין צבאי כנגד היימנות בגוג'אם, ב[[קרב אמבבו]]<ref>אמבבו היא עיירה הנמצאת בצפונה של [[מחוז וואלגה|וואלגה]].</ref> גוג'אם הפסידה והיימנות יחד עם בניו נשלחו ל[[אנטוטו]], בסופו של דבר מנליק השני ותקלה היימנות הגיעו להסדר, היימנות הכיר במנליק כמלך קאפה ובתמורה קיבל זהב ויהלומים. יוהנס ראה שאינו יכול על שני המלכים יחד ולכן פנה בידידות ובתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] נישאה לבנו [[אראיה סלאסי]] שניתן לו גם התואר ראס והיה המושל של [[וואלו]].
 
יוהנס העביר את מושבו מ[[עדווה]] דרומה ל[[מקלה (עיר)|מקלה]]. הקיסר יוהנס שהיה ביחסים טובים עם [[האימפריה הבריטית]] פנה אליהם בבקשה לעצור את ההתפשטות המצרית דרומה, המצריים ששלטו בצפון אתיופיה (באזורים הקרובים לים האדום אריתריאה ) והחלו להתפשט דרומה לכיוון [[הרארהרר]] וסיפחו אפילו את [[סולטנות עפר]] דבר שהכעיס את אתיופיה. הבריטים לא התייחסו לבקשות אך נראה שהיו לטובת מצרים בגלל [[תעלת סואץ]] שנפתחה ועל מנת לאפשר מעבר בטוח ב[[ים סוף]] היה צורך להשתלט על האזורים החופיים ב[[קרן אפריקה]].
 
=== יוהנס הרביעי: מצרים ואיטליה ===
{{הפניה לערך מורחב||ערכים=[[מלחמת מצרים-אתיופיה]] · [[ראס אלולה]] · [[הקולוניה האיטלקית אריתריאה]]}}
בשלטונו יוהנס היה עסוק במאבקים צבאיים בגבולות הצפוניים של האימפריה. הראשון היה ה[[ח'דיו]] [[איסמעיל פאשא]] שליט [[מצרים]], ששאף לכבוש את כל אזור ה[[נילוס]] תחת שלטונו. המצרים ניסו לעודד את מלך [[שאווה]] [[מנליק השני]] להתמרד כנגד הקיסר יוהנס אך בפועל מנליק השני תמך בקיסר והחל לשנוא את המצרים בגלל כיבוש האזור שבין עיר הנמל [[זאילה]] ל[[הרארהרר]] ב-[[11 באוקטובר]] [[1875]]. מנליק ויוהנס ראו את הרארהרר כמדינת לווין של אתיופיה והכיבוש המצרי הכעיס את שניהם. כמעט באותו הזמן המצרים החלו להתפשט מעיר הנמל [[מאסאווה]] שנמסרה לידיהם מהאימפריה ההעות'ומנית ב-[[1867]], המצריים שלטו גם ברוב צפון [[סודאן]] וכבשו את עיר הנמל [[זולה]] וכל ערי הנמל שמדרום למאסאווה, וייסדו [[אמברגו]] שמנע ייבוא [[נשק]] לתוך השטח האתיופי. יוהנס פנה לבריטים שיעצרו את בעלי בריתם המצרים, יוהנוס לא נלחם כנגד המצרים ולמעשה הבליג וניסה להראות למדינות [[אירופה]] שמצרים היא התוקפנית ולא מדינתו, אך לאירופאים לא היה אכפת ולכן יוהנוס הפסיק את האיפוק והחל לשלוח צבא ולהילחם כנגד מצרים. לאחר הנסיונות הכושלים לפתרון הבעיה בדרכים דיפלומטיות הכריז יוהנס [[מלחמה]] על מצרים ב-[[23 באוקטובר]] [[1875]].
[[תמונה:Guerre Egypte Abyssinie.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קרב גורה וגונדית]] בבוקר של ה-[[16 בנובמבר]] [[1875]] פגש הצבא המצרי את [[צבא]]ו המוכן של יוהנס ב[[גונבט]] האתיופים ההרימו על המצריים כאשר הם הצליחו לגרום להם לנוע לתוך עמק תלול צר ובכך האתיופים החלו לירות עליהם מתותחים שהוצבו בגבעות שמסביב הצבא המצרי איבד כשליש מחייליו, כולל המפקד עצמו. החדשות על המפלה של הכוחות המצרים זרעו זלזול בשלטונו של ה[[ח'דיו]]. המצרים חזרו ארבעה חודשים מאוחר יותר עם צבא מצויד יותר, שמנה בין 15,000 לבין 20,000 חיילים. הקרב בין שלושת הימים ב[[מרץ]] [[1876]] ב[[גורה]] הותיר אחריו 500 חיילים מצריים הרוגים, פצועים ושבויים. לידיו של יוהנס נפל גם שלל שהותירו המצרים: 12,000-13,000 [[רובה|רובים]], 16 [[תותח]]ים, [[תחמושת]] ושלל אחר. בשנים שלאחר מכן ניסו שתי המדינות להגיע לפתרון דיפלומטי. באותו הזמן החלה מצרים לאבד ב[[סודאן]], אזור שהיה חלק מהטריטוריה המצרית, התנועה המוסלמית המדהיסטית החליפה את המצרים באזור וגם בסכסוך עם אתיופיה. הבריטים הגיעו כדי להגן על המצריים ב-[[1884]] וארגנו הסכם בין שלוש המדינות, הידוע בשם [[הסכם עדווה]]. על פי ההסכם, מצרים תחזיר לאתיופיה את השטח שנכבש ממנה, אם אתיופיה תעזור בפינוי החיילים המצריים מסודאן. אחרי ש[[אתיופיה]] קיימה את ההסכם, היא קיבלה שוב את השליטה באזור אך לא בנמלים.
 
שורה 67:
{{הפניה לערך מורחב||ערכים= [[ממלכת שאווה]] · [[המירוץ לאפריקה]] · [[התרחבותה של האימפריה האתיופית]]}}
[[תמונה:Menilek II 4 .jpg|שמאל|ממוזער|225px|מנליק השני "הכובש".]]
לאחר שתיאודרוס מת תקלה גיורגיס השני המליך עצמו לקיסר, למרות שמנליק רצה להמליך את עצמו ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]] הוא לא עשה זאת על מנת לא להיכנס לסכסוכים פנמיים אחרי שגיורגיס מת קאסה מרצ'ה הכתיר את עצמו לקיסר ושוב מנליק שחשק בתואר הקיסרי וויתר ולא נלחם עד הסוף על הכתר. בתקופה זו שהוא היה בצד הוא למעשה הרחיב את ממלכתו [[שאווה]]. מזרח [[גוראגה]] נכבשה כמעט ללא כל התנגדות אך היה קושי עצום בלכבוש את אזור [[ארסי]] וכל האזור ה[[מערב]]י משאווה. אחרי שהביס את מלך [[גוג'אם]] [[תקלה היימנות, מלך גוג'אם|תקלה היימנות]] בשנת [[1882]] מנליק יכל לכבוש ולספח את [[לאקה נקמט]], [[לאקה קאלם]], את ממלכות [[אזור גיב]] [[ממלכת גארה|גארה]], [[ממלכת גומה|גומה]], [[ממלכת גארו|גארו]], [[ממלכת גאמה|גאמה]], [[לימו-אנאראה]] אך לא את [[ממלכת ג'ימה]] הסכימה להיות מדינת חסות של שאווה, יחד עם ג'ימה שאווה הצליחה לכבוש את [[מחוז ילובור|ילובור]], [[קולו]] ו[[קונטה]] בשנת [[1889]], [[קמבטה]] נכבשה ב-[[1890]], שנה מאוחר יותר נכבשו [[אוגדן]], [[מחוז בלה|בלה]] ו[[מחוז סידאמו|סידאמו]] ובכך הצליחה לספח את [[גמו גופה|גופה]] ו[[ממלכת וואליטה|וואליטה]] ב-[[1894]] שלוש שנים אחרי כן [[ממלכת קאפה]] נכבשה. כאשר ה[[מצרים]] פינו את אזור [[הרארהרר]] במאי [[1885]] האמיר עבדולהי החל לשלוט בהרארבהרר, עבדולהי היה מוסלמי קיצוני שהציק לתושבים הנוצרים בממלכתו. כאשר נוצרים איטלקיים נרצחו על ידי חילי האמיר ב[[אוגדן]] ב[[אפריל]] [[1886]], מנליק השני ראה את זה כתירוץ ונכנס עם צבאו להרארלהרר<ref>הסיבה האמיתי לכיבושה של הרארהרר הייתה המיקום הנוח שלה בדרך לעיר טג'ורה שבג'יבוטי, ובכך שהיא הייתה עיר כלכלית חשובה.</ref>. אך לפני שמנליק תקף, הוא הציע לאמיר של הרארהרר להפוך את מדינתו למדינת חסות של שאווה, האמיר סירב ופתח בתקפה על מנליק ב-[[6 בינואר]] [[1887]]. מנליק הביס את האמיר שברח ל[[סומליה]], מנליק מינה את בן דודו [[ראס מקונן|ווולדה מיכאל גודסה]] אביו של [[היילה סלאסי]] כמושל [[הרארהרר]]. [[תמונה:Menelik campaign map 1 3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיבושי מנליק וקרבות נגד הסודאנים והאיטלקים]]
כאשר מנליק השני הוכתר כקיסר אתיופיה הוא שלט על אימפריה גדולה ממה שיורשיו השאירו לו. בעקבות הכיבושים הללו היסטוריונים רבים משווים את מנליק השני לקיסר [[עמדה ציון הראשון]] מתקופת [[תור הזהב של אתיופיה|תור הזהב]] שבתקופתו כל השטחים הללו בדרום היו חלק מ[[האימפריה האתיופית]].
 
שורה 75:
כאשר מנליק השני הוכתר לקיסר אתיופיה ב-[[1889]] אחת מהפעולות הראשונות שלו היו ניטרול כוחו של [[מנגשה יוהנס]] בנו של [[יוהנס הרביעי]] וה[[ראס]] של [[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]] שהצהיר שהוא היורש האמיתי ולכן הוא חתם על הסכם עם [[איטליה]] הנקרא [[הסכם אוצ'ילי]], בהסכם מנליק נתן לאיטלקים את המחוזות [[בגוס]], [[חמסיאן]], [[אקלה גוזאי]] ו[[סאריה]] וחלקים מטיגראי<ref>ובכך למעשה נוצרת אריתריאה של היום.</ref> ובכך להחליש את הראסים בצפון שהתנגדו למנליק כמו [[מנגשה יוהנס]] ו[[ראס אלולה]] בתמורה האתיופים דרשו מה[[איטלקים]] ערבות בינלאומית למקרה של תקיפה אירופאית על אתיופיה. להסכם היו שני עותקים אחד ב[[איטלקית]] ואחד ב[[אמהרית]], בגרסה האיטלקת של ההסכם במאמר 17 נאמר שאתיופיה הסכימה להיות תחת תחום השפעה איטלקי ובגרסה האמהרית נכתב שאתיופיה יכולה להשתמש באיטליה כגיבוי ביחסי חוץ. בעקבות זאת האיטלקים הכריזו על אתיופיה כ[[מדינת חסות]]. כאשר הקיסר מנליק שמע על זה הוא כפר בהסכם והכחיש את ההצהרה האיטלקית אך לא בפומבי. במרמה, מנליק השני שהיה מודאג מהכוונות האיטלקיות כלפי מדינתו שלח את [[ראס מקונן]] ל[[אירופה]] במסווה של שגריר להצהיר שאתיופיה מסכימה להצהרותיה של איטליה ובכך אתיופיה השיגה מרומא כ-28 [[תותח]]ים וכ-38,000 רובים. איטליה חושבת כעת שאתיופיה תחת שליטתה.
 
מנליק השני בחן את "השפעתה של רומא" בכך שהוא קיבל לאתיופה יועצים צרפתים איטלקים, ואף חתם עם הבריטים על הסכם, בלי הרשעתה של איטליה לגבי הגבולות של אתיופיה עם הקולוניה החדשה [[סומלילנד הבריטית]] ב[[האאד]]. האיטלקים ששלטו באופן פעיל וצבאי מסביב לאתיופיה בקולוניות החדשות שלהם [[סומלילנד האיטלקית]] ו[[אריתריאה]] ראו שאתיופיה אינה מצייתת להם ולכן החליטו לפלוש אליה ב-[[1895]] דרך אריתריאה. הקיסר מנליק קרא לכל אזרחי אתיופיה לקרב כנגד האיטלקים ואכן רבים מהמלכים החשובים, [[ראס]]ים, הגיעו והביאו חיילים עימם. צבא [[שאווה]] שהיה חמוש עם הרובים והתותחים האיטלקיים הגיע חיילי [[הרארהרר]] הגיעו בפיקודו של [[ראס מקונן]], ואפילו [[ראס מנגשה]] הטוען לכתר הגיע עם חייליו ה[[טיגראינים]], הראסים מ[[באגמדיר]] ו[[גוג'אם]] הגיעו עם חיילים רבים, פרשי ה[[גאלה]] הגיעו למרות שארצם נכבשה לא מזמן על ידי מנליק ועוד כולם התאחדו כנגד הפלישה האיטלקית.
 
הקיסר מנליק גייס כ-100,000 חיילים שנלחמו מול כ-17,000 חיילים איטלקים והביסו אותם בקרבות. הטעויות של האיטלקים היו שהם חשבו שמנליק לא יצליח לגייס כלכך הרבה חיילים מכיוון שהיה מסוכסך עם הראסים והשליטים המקומים, הדרך המהירה שבה הם הגיעו ל[[מחוז טיגראי (היסטורי)|טיגראי]]. לאחר שהאיטלקים הובסו בקרבות [[קרב אמבה אלגזי|אמבה אלגזי]], [[קרב מאקלה|מאקלה]], [[קרב טיגראי|טיגראי]] הם הובלו בפיקודו של [[וראסט ברטיארי]] ותקפו את [[קרה עדווה|עדווה]] ב-[[1 במאי]] [[1896]]. צבאו של מנליק שהיה מצויד הייטב והאיטלקים שלא הכירו את שטח ה[[קרב]] והמפות לא די בזה בזמן הקרב פרצה סערת [[גשם]]. האתיופים הביסו את האיטלקים זהו היה אסון גדול לצבא האיטלקי כ-7,000 הרוגים 1,500 פצועים ו-3,000 שבויים. השבויים הוצעדו בצעדת מוות לאדיס אבבה. שאר הצבא האיטלקי ברח חזרה ל[[אריתריאה]] כשברקע האתיופים מפגזים אותם עם [[ארטילריה]], חיילי מנליק לא פלשו לאריתריאה המלחמה הסתיימה. האיטלקים חתמו עם אתיופיה על [[הסכם שלום]] והגדירו מחדש את הגבול של אתיופיה עם אריתראה והכירה בכך אתיופיה מדינה ריבונית. הניצחון הגדול בעדווה שם את אתיופיה על המפה כעת מדינות [[אירופה]] הבינו שאתיופיה מדינה חזקה שאי אפשר לפלוש אליה בקלות. קרב זה נחגג עד היום ב-[[1 במאי]] והוא [[חג לאומי]] באתיופיה הנקרא [[יום עדווה]].
שורה 81:
=== לאחר הפלישה: ניצוצות של מודרניות ===
{{הפניה לערך מורחב|הניסיון לחלוקת אתיופיה}}
[[תמונה:Ethiopia 1908.PNG|שמאל|ממוזער|225px|מפת האימפריה של מנליק ב-[[1908]].]] לאחר ניצחונה של אתיופיה בקרב עדווה הלה תקופה של מודרניזציה מסוימת. רבים מהמצאות המודרניות הגיעו לאתיופיה כגון: [[חשמל]], [[טלפון]], [[טלגרף]], חיסונים, מערכת [[דואר]] ועוד. שיחת הטלפון הראשונה התרחשה בקו הטלפון החדש שבין [[אדיס אבבה]] ל[[הרארהרר]] ב-1894. מערכת [[עיתון]] לאומית כושלת הוקמה שנקראה "שכל ישר". ב-[[1905]] מנליק השני יזם את בנייתו של בית הספר הממשלתי הראשון באתיופיה, באותה השנה הוקם הבנק הראשון [[בנק אביסיניה]] עם עזרתה של [[מצרים]] וב-1909 הוטבעו המטבעות הראשונים. מנליק ניסה גם לעצור את ה[[עבדות]] אך ללא הצלחה. רחובות אדיס אבבה נסללו ב[[כביש]]ים והדרכים הכפריות שופצו. מנליק הקים [[ממשלה]] עם שרים ופקדים ראשונה וקרא לזרים להגיע לאתיופיה ולייעץ לו ואכן הם הגיעו במיוחד צרפתים, בריטים, גרמנים ורוסים אך יעצו הטוב ביותר היה שווייצרי. עסקים רבים בהנהלת זרים הוקמו בתקופה זו ואדיס אבבה הפכה למרכז כלכלי גדול ב[[קרן אפריקה]]. שטחים חדשים נכבשו וסופחו לאימפריה. הקיסר מנליק פעל כדי לקדם ממשל אזורי טוב ולכן הוא היה חייב לעצור את שליטתם של המלכים והראסים המקומיים אך כשל. בתקופת קיסר זה הגיעו לאתיופיה המכוניות הראשונות. במישור יחסי החוץ מנליק הקים שגרירוית במדינות [[אירופה]] וגם הם שלחו שגרירים חזרה. ב-[[1902]] מנליק שלח את [[ראס מקונן]] לביקור דיפלומטי ברחבי אירופה וב[[בריטניה]], ושנה לאחר מכן משלחת [[אמריקאית]] ראשונה הגיע לאתיופיה. ב-[[1904]] אתיופיה עזרה לבריטניה לעצור את [[מלחמת מולה המשוגע]] שגרם בעיות ב[[סומליה]]. ב-[[1906]] בריטניה, [[צרפת]] ואיטליה חתמו על הסכם תלת-צדדי בהסכם זה סוכם שהם מכירים באתיופיה כמדינה רבונית אך עם "יצוצו בעיות" מדינות אלו יבאו לעזרת אתיופיה וחילקו את אתיופיה לאזורי השפעה בריטניה קיבלה את כל אגן הניקוז של ה[[נילוס]] שכלל גם את [[אגם טאנה]], צרפת קיבלה את אזור קו הרכבת מ[[ג'יבוטי]] ועד ל[[אדיס אבבה]] ואיטליה קיבלה את האזור מ[[אריתריאה]] לאדיס אבבה לבין [[סומלילנד הבריטית]] הסכם זה נחתם מבלי ליידע את מנליק.
 
=== החוסר בקיסר: מאבקי השליטה ===
שורה 101:
[[תמונה:Drei Kaiser Bund.jpg|שמאל|ממוזער|262.5px|משענת כוחו של ליג' ייאסו, מנהיגי [[מדינות ההסכמה]], משמאל הקיסר [[וילהלם השני]], במרכז הסולטאן [[מהמט החמישי]] ומימין הקיסר [[פרנץ יוזף הראשון]].]] הכעס של [[מדינות ההסכמה]] הופנה כעת לקיסר והם יסדו [[אמברגו]] נשק על אתיופיה והזהירו אותה על התערבות צבאית אך הקיסר הצעיר לא נרתע והמשיך הפעם באופן פומבי להצהיר על תמיכה ב[[מעצמות המרכז]]. האצילים האתיופים לא אהבו את ההתגרות של ייאסו במדינות ההסכמה והם הפיצו ידיעות שהקיסר נאף באשתו ובכך גרמו ל[[ארכיבישוף]] של הכנסייה האתיופית [[האבונה מאטאוווס]] להודיע על אי תמיכה בקיסר וב-[[27 בספטמבר]] [[1916]] בזמן חג ה[[מסקל]] הוא הודיע על הדחתו של ייאסו מתפקיד הקיסר באשמת כפירה ב[[נצרות]]. בתו של מנליק [[זאודיתו, קיסרית אתיופיה|זאודיתו]] הוכרזה כקיסרית באותו היום ו[[טפרי מקונן]] בנו של [[ראס מקונן]] הוכרז כסגן הקיסרית וכיורש העצר ובעקבות זאת ירש את אביו בתור הראס (דוכס) של [[הררג]] והיה ידוע יותר בשם [[ראס טפרי]]. על מנת להשיג שליטה מלאה על אתיופיה כנגד הראסים המקומיים מונה [[הבטה גיורגיס]] אחד מהגנרלים והיועצים הגדולים ביותר של הקיסר מנליק השני לשר המלחמה ושיחק תפקיד מרכזי בשלטון עד מותו ב-[[1926]].
 
כאשר ייאסו שמע את החדשות הוא היה ב[[הרארהרר]] באותו הזמן ומהיר באופן מידי לחזור לבירה [[אדיס אבבה]], אך הובס בקרב ב[[מיאסו]] עיירה ליד [[דירה דאווה]]. אביו ראס מיכאל ניסה עם צבאו להגיע מ[[וואלו]] ששליטתו דרומה לבירה אך נאלץ להלחם בטורו ליד העיר [[אנקובר]] שם הוא נחל ניצחון, אך בקרב השני המכריע יותר בסאגל עיירה הנמצאת צפונית ל[[אדיס אבבה]] הוא הובס על ידי צבא [[שוואה]] בפיקודו של [[ראס טפרי]] ב-[[27 באוקטובר]] [[1916]]. ייאסו שנראה לאחרונה ב[[עפר]] הצליח להתחבא אך לבסוף נלכד ב-[[1921]] ייאסו נכלא בכלא ב[[גרמלטה]], במזרח אתיופיה עד אשר נפטר ב[[סתיו]] [[1936]].
 
=== הקיסרית ויורש העצר: השלטון הכפול ===
שורה 131:
 
[[תמונה:Impero d'Etiopia (dichiarazione).jpg|שמאל|ממוזער|225px|הקהל האיטלקי שמריע למוסוליני כאשר הכריז ב[[רומא]] שאתיופיה היא איטלקית.]]
הקיסר שידע שאתיופיה לא תחזיק מעמד כנגד איטליה כינס את משפחתו והם עלו על הרכבת מאדיס אבבה ל[[סומלילנד הצרפתית]] ומשם שוטו ל[[ארץ ישראל]]. לפני שהקיסר עזב את אתיופיה הוא מינה את סגנו [[ראס ימירו]] למפקד הצבא וכוחות הצפון ואת חותנו למפקד כוחות הדרום, מפקד ה[[משטרה]] [[אבבה ארגאי]] תחת פקודתו של הקיסר אירגן כוחות גרילה שילחמו כנגד האיטלקים לאחר כיבוש אתיופיה. ב-[[5 במאי]] [[1936]] האיטלקים תחת פייטרו באדוליו נכנסים ל[[אדיס אבבה]] והשלימו את כיבוש אתיופיה מלבד [[הרארהרר]] שהייתה המעוז האחרון. באותו היום [[מוסוליני]] נאם ב[[רומא]] והכריז "אתיופיה היא איטלקית" רבים מהנוכחים הריעו לו ושמחו, ומלך איטליה [[ויטוריו אמנואלה השלישי]] הוכרז כקיסר אתיופיה באותו הנאום. [[קיסר אתיופיה]] החדש ויטוריו הכריז על [[האימפריה האיטלקית]]<ref>כונתה גם בשם האימפריה הרומית החדשה.</ref> ומינה את פייטרו באדוליו לדוכס אדיס אבבה, [[סומלילנד האיטלקית]] יחד עם [[אריתריאה]] ואתיופיה אוחדו לאחת ונקראו [[מזרח אפריקה האיטלקית]] למושל הכללי של הקולוניה החדשה מונה פייטרו באדוליו. אתיופיה נכנסת לתקופה בת חמש שנים של כיבוש איטלקי שייסתים רק כאשר [[בעלות הברית]] משחררים אותה במהלך [[מלחמת השחרור האתיופית]] ב-[[1941]].
 
== הערות שוליים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/תקופת_הגיבוש_האתיופית"