עוברת על דת משה ויהודית – הבדלי גרסאות

'''עוברת על דת''' הוא מונח [[הלכה|הלכתי]] לאשה נשואה העוברת על שני סוגי הלכות:, על פי הסוגים היא מכונה '''עוברת על דת משה''', ו'''עוברת על דת יהודית'''.

על פי ההלכה, אדם שמגרש את אשתו מכיוון שהוא חפץ בכך מכל סיבה שהיא, חייב לתת לה [[כתובה]]. אך במקרה בו האשה הייתה אשמה בגירושין באופן מוחלט, והתנהגותה הסוררת גרמה לכך שלבעל יהיה אסור להתגורר עימה על פי הפסוק האומר "ומצא בה ערוות דבר ושלחה מביתה"{{מקור}} - במקרה שהאשה אינה נוהגת כראוי בצניעות, או אם היא מכשילה אותו באיסורים כך שעל פי ההלכה אסור לו לסמוך עליה בהלכות [[נדה]] ו[[איסור והיתר]], אין הבעל חייב לתת לה את דמי כתובתה, והוא מגרשה בגט ללא כתובה. אופן אחר שעליו דנה המשנה במקום אחר, הוא כאשר האשה [[חולי|חולה]] גופנית או נפשית, שגם אז היא הגורם לגירושיןל[[גירושין]] והבעל פטור מלתת לה את דמי כתובתה.

נשים אלו, שהבעל חייב לגרשן עקב סיבה הלכתיתהשקשורה ב[[תודעה]], נחקראות "עוברת על דת". אשה שעברה על דת משה - כלומר עברה על ההלכה; עלולה להכשיל את הבעל באיסורי [[נדה]], [[מעשר]] או [[הפרשת חלה|חלה]], ;או לחילופין עלולה להיות [[נדר|נודרת]] ואינה מקיימת, ועל פי חכמים בכך גורמת לבניה למות טרם זמנם ("כל הנודר ואינו מקיים בניו מתים"{{מקור}}) נקראת "עובדת על דת משה", שכן היא עברה על הכתוב ב[[תורה שבכתב]] שנכתבה על ידי [[משה רבינו]]. אשה שעברה על כללי הצניעותה[[צניעות]] שאינם כתובים בתורה בפירוש, כמו: כיסוי ראש באופן אגבי (השערות מכוסות ב"קלתה" סל שהנוהג היה לשאת אותו על הראש וגם היה עשוי בצורה מיוחדת שתתאים לכך),{{הערה|כיסוי ראש עצמו הוא חיוב מהתורה שנלמד מהפסוק בפרשת [[סוטה]] שבה כתוב "ופרע את ראש האשה" ומכך נראה שעד עכשיו השערות היו מכוסות}}, טוויה בשוק שיש בה שני משמעויות: גילוי הזרועות במקום ציבורי,{{הערה|לפי פירוש [[רב יהודה]] בשם [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בכתובות עב ב וכנפסק להלכה}}, או שלשול החוטחוט התפירהתפירה האדוםאדום בין רגליה, מנהג פריצות [[גוי]]י ידוע (בתקופת המשנה),{{הערה|לפי פירוש [[רב חסדא]] בשם אבימי, ובתוספות שם ד"ה בטווה)}}, דיבורי קלות ראש ושחוק עם בחורים זרים{{הערה|כפירושו של רב יהודה בשם שמואל למשנה "ומדברת עם כל אדם"}}, קללות באופן של עזות פנים (מקללת את חמיה בפני בעלה או נכדיו), ודיבורים קולניים בענייני [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]], באופן הנשמע לשכנים.

בתלמוד{{הערה|{{בבלי|כתובות|קא|א}}.}} מובא כי למרות שנשים כאלו מפסידות לא רק את כתובותיהם, אלא גם את התוספת כתובה שהבעל הוסיף על דעת עצמו למרות שחז"ל לא חייבו אותו בכך.{{הערה|{{בבלי|כתובות|קא|א}}.}}