לוחמה בתקופה ההלניסטית – הבדלי גרסאות

הטקטיקה התפתחה מהטקטיקה היוונית הקלאסית של התנגשות גושי פלנקס גדולים. הפלנקס היוונית הקלאסית לא הייתה מחולקת, לרב ליחידות משנה (למעט ב[[הצבא הספרטני|צבא הספרטני]] ותקופת הזהר ב[[תבאי]]). הפלנקס ההלניסטית, לעומת זאת, חולקה ליחידות משנה קבועות שהקנו לה גמישות רבה יותר בשדה הקרב. למרות חלוקת הפלנקס ליחידות משנה, עדיין המבנה היה מסורבל יחסית ולא נח לתרמוןלתמרון בגלל הצורך לשמור על שורות קבועות כדי שצורת הקיפוד שאיפיינה את הפלנקס לא תתפזר. בצירוף לרומח הארוך שהקשה על תמרונו של החייל היה מבנה הפלנקס מוצק, אך פגיע להתקפות באגפיו ובעורפו. בעיה נוספת הציב שטח משובש קשה למעבר. ההליכה בשטח כזה פערה פרצות בשורות החיילים ואויב זריז יכול היה לנצל זאת כדי לחדור בין הרמחים. ויתור על הרומח היה אפשרי, אך לא פרקטי היות שחרבו של פלנגיט הייתה קצרה מאוד ולא התאימה ללוחמת פנים מול פנים בשדה הקרב.