לוחמה בתקופה ההלניסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ChuispastonBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: id:Pasukan Hellenistik
שורה 37:
בקרב עצמו הוצב בדרך כלל הפלנקס במרכז המערך מימינו ומשמאלו כוחות קלים ופרשים, מלפניו כוחות קלים נוספים החמושים בכלי הטלה שונים. מטרת האחרונים הייתה לאפשר את התפרסות הצבא ולשבש את פריסת הצבא היריב. לעתים, במיוחד אם הפלנקס הייתה גדולה מאוד, הוכנסו פרשים או רגלים קלים בין גושי הפלנקס.
 
הטקטיקה התפתחה מהטקטיקה היוונית הקלאסית של התנגשות גושי פלנקס גדולים. הפלנקס היוונית הקלאסית לא הייתה מחולקת, לרב ליחידות משנה (למעט ב[[הצבא הספרטני|צבא הספרטני]] ותקופת הזהר ב[[תבאי]]). הפלנקס ההלניסטית, לעומת זאת, חולקה ליחידות משנה קבועות שהקנו לה גמישות רבה יותר בשדה הקרב. למרות חלוקת הפלנקס ליחידות משנה, עדיין המבנה היה מסורבל יחסית ולא נח לתרמוןלתמרון בגלל הצורך לשמור על שורות קבועות כדי שצורת הקיפוד שאיפיינה את הפלנקס לא תתפזר. בצירוף לרומח הארוך שהקשה על תמרונו של החייל היה מבנה הפלנקס מוצק, אך פגיע להתקפות באגפיו ובעורפו. בעיה נוספת הציב שטח משובש קשה למעבר. ההליכה בשטח כזה פערה פרצות בשורות החיילים ואויב זריז יכול היה לנצל זאת כדי לחדור בין הרמחים. ויתור על הרומח היה אפשרי, אך לא פרקטי היות שחרבו של פלנגיט הייתה קצרה מאוד ולא התאימה ללוחמת פנים מול פנים בשדה הקרב.
 
כדי לגונן על האגפים החשופים ולהגנה על הפלנקס בשטח משובש השתמשו בחיילים בעלי חימוש קל יותר או פרשים. תפקידם לא היה הגנה על האגפים בלבד, אלא היה עליהם לתקוף ברגע הנכון את אגפי האויב כדי למוטט את המערך שלו.