זיסקינד מטרימברג – הבדלי גרסאות

שיריו אינם עוסקים באהבתבאהבה נשיםונשים יפות, כמנהג רבים ממשוררי התקופה ה[[נוצרי]]ם, אלא בהערצת הרוח, צניעות האישה, וכן נדיבות לב, כפי שמשתקף באחד משיריו: "משבח אני את הנדיב העושה מעשה נדיבות ולא את המתפאר ביחוסו. האם לא ראינו שושנים פורחות בין החוחים (=צדקת העניים) ועוולה משגשגת בין אצילים?". זיסקינד אף תינה את צער היהודים בפני האבירים, ורצונווהביע את רצונו להזדהות עמם: "רוצה אני לברוח מחצרות אדונים, לגדל זקן ושערות שיבה ולחיות כדרך היהודים הזקנים: ארוך יהיה מעילי ואת כובעי אחבוש עמוק על מצחי, הילוכי יהיה בענוה ורק לעתים ררחוקות יצלצל שירי בארמונות, מאחר שהאדונים משכו חסדם ממני".{{הערה|[[שמעון דובנוב]], '''[[דברי ימי עם עולם]]''': מראשית היות העם עד סף מלחמת העולם השניה / מהדורה לעם בכרך אחד, הותקנה על ידי [[ברוך קרוא]], תל אביב: [[הוצאת דביר|דביר]], עמ' שמד.}} בשיריו ישנן רמזים אפשריים לתפילות וברכות מהמסורת היהודית (ראו בסוף התרגום של סדן).

דמותו של זיסקינד החלה להיחקר בעיקר מהמאה ה-18, והיא הוצגהנוצגה מאז במחזות וספרים אחדים. שיריו אף תורגמו לגרמנית ופולנית מודרנית.