שמחה זיסל זיו – הבדלי גרסאות

זיו נולד ב[[שטעטל|עיירה]] [[קלם]] ([[W:Kelmė|Kelmė]]) שבליטא בשנת תקפ"ד (1824) למשפחת ברוידא, מהמשפחות המיוחסות בליטא. הוריו היו מחשובי הקהל בעיירה. אביו נחשב לאחד מגדולי הלמדנים שבדור, וגם אמו הייתה מפורסמת בצדקותהּ. בילדותו התבלט רבי שמחה בכושר מנהיגותו, בעמקות מחשבתו, ובכשרונותיו הגדולים. נישאנשא אישה בגיל צעיר מאוד, ונסע ללמוד בבית מדרשו של רבי [[ישראל מסלנט]], שהיה אז ב[[קובנה]].

לאחר שעזב רבי ישראל סלנטר את קובנה ועבר ל[[גרמניה]], שב רבי שמחה זיסל לקלם, שם פרש מן העולם, והסתגר בחדרו, עוסק בתורה ובמוסר במשך כמה שנים רצופות ללא הפסקות. מסופר כי נהג לישון שעתיים וחצי ביממה – כאשר השינה מחולקת לחמש פעמים, חצי שעה כל פעם –, כי למד למעלה משתים עשרה שעות רצוף ללא הפסקה, וכי שום הפרעה שבעולם לא יכלה להוציאו מלימודיו הקבועים.

לאחר שסגר את התלמוד תורה בגרובין שב רבי שמחה זיסל בכל כוחו לבית התלמוד שלו בקלם, שהתקיים במשך כל השניםאותן שנים. בית התלמוד בקלם היה אחת הישיבות הידועות ביותר בליטא, וחלק גדול מאוד מהרבנים ותלמידי החכמים שבליטא היו חניכיו.

רבי שמחה זיסל זיו נפטר בקלם בבוקרו של ערב [[תשעה באב]] בשנתבח' באב שנת תרנ"ח (1898).

* בתו נחמה ליבה, נישאה לרב [[צבי הירש ברוידא]]. הייתה ידועה בחוכמתה ובקיאותה בתורה ובמוסר. נספתהנרצחה בטבח שביצעו הנאצים בקלם בשנת תש"א. היה לה בן אחד שנפטר בצעירותו.

סיפור הממחיש את הדרישה למשמעת בישיבת קלם, מסופר על תלמיד שהורחק מהישיבה למשך שבוע כקנס על כך שהסב את ראשו אינסטיקטיבית לכיוון החלון כאשר עבר שם ברעש רכב מכבי-האש. בישבהבישיבה לימדו את החניכים שלא לבצע שום פעולה, ולו הטיית הראש, מבלי מחשבה תחילה.