|
בשנת [[1900]] עזבה מיכָלינה אָרָטֶן בת ה-13 (ילידת [[1886]]), בתם הבכורה של צביה ו[[ישראל ארטן]], את ביתה, עברה ל[[מנזר]] פולני ומאוחר יותר התנצרה. ישנה גרסה לפיה הנערה ברחה מהבית מרצונה לטובת מאהב פולני. לעומת זאת, גרסת המשפחה היא שהנערה נחטפה בידי ה[[משרת]]ת הפולנייה של המשפחה.
האב ישראל ארטן ניסה להיעזר בשלטונות הפולניים כדי לחלץ את בתו מהמנזר, ואף נפגש עם הקיסר [[פרנץ יוזף]] בניסיון להיעזר בסמכותו, אך ללא הצלחה.
הפרשה העסיקה רבות את העיתונות היהודית של התקופה, והכינוי "מקרה ארטן" (או "מעשה ארטן") הפך שם כללי לציון מקרים של בנות יהודיות הנחטפות מבית הוריהן ו/או מתנצרות.{{הערה|ראו {{המגיד||נפוּצות יהודה: קראקא|1900/11/29|00701}}.}} מעל דפי העיתונים תלו רבים מקרה זה ודומיו בחינוך לקוי או חסר של הבנות היהודיות, ובפרט אצל ה[[חרדים]].{{הערה|ראו לדוגמה: {{המגיד|[[שמעון מנחם לזר]]|יקר מזולל (ע"ד הבנות הבוגדות)|1900/03/01|00400}}; {{המגיד||משפט הילזנר|1900/11/22|00300}}.}} הפרשת עוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב שאותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. בכך היא תרמה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
לפי ההערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}.}} ▼
הפרשת העלתה למודעות הציבור היהודי את תופעת הבנות היהודיות שהתנצרו, ועוררה פולמוס לגבי החינוך הפולני הרחב אותו קיבלו הבנות היהודיות, לעומת החינוך התורני הדל בגלל האיסור ללמד בנות תורה. הפרשה הובילה להקמת בתי הספר של "[[בית יעקב]]" בראשות [[שרה שנירר]].
לקראת סוף חייה נפגשה מיכלינה באקראי בבני משפחתה שחיו ב[[ישראל]], וחזרה במידה מסוימת למשפחתה וליהדות. נפטרה בשנת [[1969]].
הפרשה מתוארת בהרחבה בספר "מיכלינה בת ישראל" שכתבה רחל סַרְנָה-ארטן, גיסתה (כלתו של ישראל ארטן). הספר ראה אור במקור ב[[אנגלית]] (''Michalina: daughter of Israel'', ירושלים: הוצאת עם ישראל חי, 1986). בשנת [[1989]] יצא הספר בתרגום לעברית מאת אחותה, [[אביבה סרנה-סגל]] (ירושלים: [[הוצאת ראובן מס|ראובן מס]]). בשנת [[2000]] יצא הספר בתרגום ל[[איטלקית]] (''Michalina, figlia di Israele'', מילאנו: Lulav editrice).
בשם "פרשת ארטן" כונתה גם פרשה אחרת שנגעה לסכסוך על קרקעות ב[[פתח תקוה]] שהיו בבעלותו של [[אברהם ברוך ארטן]] (בנו של ישראל ארטן) בסוף קיץ [[תרצ"ב]] ([[1932]]).
▲לפי ההערכותהערכות, הפרשה שימשה מקור השראה ל[[נובלה]] של [[ש"י עגנון]] "[[תהלה (נובלה)|תהִלה]]".{{הערה|{{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}.}}
==קישורים חיצוניים==
* {{הצפירה||בחו"ל|1900/09/20|00210}}: מכתב האם, צביה ארטן, שהתפרסם בעיתון הפולני "Słowo Polskie"
* {{המליץ||בחוץ לארצנו|1901/04/08|00203}}
בעיתונות היהודית הגרמנית:
<div style="direction: ltr;">
* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6012&ID_3=20633&blattnr=6&blattnr_bis=6 Der Fall Araten], ''[[די וועלט|Die Welt]]'', 16 (19.4.1900), S. 6
* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6018&ID_3=21156&blattnr=11&blattnr_bis=11 Vereinsnachrichten: Wien], ''Die Welt'', 22 (1.6.1900), S. 11.
* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6019&ID_3=21199&blattnr=7&blattnr_bis=8 Der Fall Araten], ''Die Welt'', 23 (8.6.1900), S. 7-8.
* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=20&ID_1=394&ID_2=7478&ID_3=69218&blattnr=542&blattnr_bis=542 Wien], ''Im deutschen Reich'', 10 (Oktober 1900), S. 542.
* [http://www.compactmemory.de/library/seiten.aspx?context=pages&ID_0=2&ID_1=14&ID_2=6036&ID_3=22519&blattnr=7&blattnr_bis=7 Krakau], ''Die Welt'', 40 (5.10.1900), S. 7. (מכתב האם צביה)
</div>
* {{הארץ|רחל מנקין|בתה של תהילה ומיכלינה אראטין, אותה "משומדת ימח שמה"|311511|25 ביוני 2003}}
==הערות שוליים==
| 