שולחן הטהור – הבדלי גרסאות

'''שולחן הטהור''' (ביידיש; '''טיש ראַפֿינירטקייט''') הוא [[ספר]]ו של ה[[רב]] [[אהרן ראטה]] הבעלבעל ה"[[שומר אמונים]], מייסד [[חבורת(ספר חסידי)|שומר אמונים]]", לימיםמייסד [[חסידותחבורת שומרישומר אמונים]] (בראשות [[אברהם חיים ראטה]]). ספר זה הוא מהמוכרים ומהמפורסמים של הרב אהרן ראטה. הספר דן בענייני אכילה. רבים מה[[חסידים]] הנמנים על [[היישוב הישן]] הולכים לאורו של ספר זה ורואים בו כספר בהדרכה אף על פי שהוא איננו מוסמך לספר [[הלכה]]. בין ענייני האכילה בהם דן הספר מוזכרים ענייני [[צניעות]] ב[[שולחן]] התנהגות מכובדת אכילת מטעמים ומעדני עולם ב[[יום טוב]] וכן [[ברכה|ברכות]] הנאמרות על ה[[מזון]] למינהו.

מחבר הספר שולחן הטהור הוא הרב אהרן ראטה ([[1894]] - [[1947]]) מייסד [[חבורת שומר אמונים]]., היה הידועידוע בהיותו אדם סגור ומבודל. הקים את חבורת שומר אמונים ב[[רומניה]] ב[[עיירה]] [[סאטו מארה]] במטרה להצמיח חבורה אשר דבקה ב[[תפילה]] בפרישות ב[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] וב[[אמונה]] האישית והרחוניתוהרוחנית שלה. כך חונכו חסידי בנו, [[אברהם חיים ראטה]] [[אדמו"ר]] [[חסידות שומרי אמונים]] וכך חונכו חסידי שושלת חבורת שומר אמונים; חסידי [[תולדות אהרן]] וחסידי [[תולדות אברהם יצחק]].

==ענייניתוכן הספר ==

אל הספרבספר מובא גם קונטרס לימוד מקוצר על דיני אכילה אותו מביא לאור הרב אהרן ראטה. הרב אהרן ראטה מתייחס לכל שומרי הברית, לדבריו כל הנוהג כנדרש בצורה ראויה ו[[כבוד|מכובדת]], וכל דבר התלוי בתיקון היסוד ועל מעלותיו דוגל על דברים בסיסים המיוסדים על ה[[גאולה]]. עוד מוסיף הרב אהרן ראטה כי שומרי הברית אשר קוראים בדריובדבריו ובאמרותיו ובדבריו של "הזוהר הקדוש" תתלהב נשמתם כ[[גחלת]] אש לקיים דברי הרשב"י ([[רבי שמעון בר יוחאי]]) ודברי אהרן ראטה.

האומנםאמנם הספר עוסק בדיני האכילה, אך לזאת מתווספים כל דיני השולחן. רובם הם התקנונים שחוקק אהרן ראטה כיצד יש לנהוג בשולחן ולשולחן, מהי הדרך המכבדת את השולחן ומהי הדרך שבו אתה מכבד את עצמך בהתאם להתנהגות שלך ול[[נימוס]]י השולחן בהם מחזיק אותו [[אדם]]. אחד מאמרותיו הזכורות יותר היא שאין לעמוד על השולחן בכל דרך וצורה שהיא כי הרי מקור השולחן (ושם מובאים דבריו של הרב אהרן ראטה) הוא מה[[מזבח]] עליו היו מקריבים [[עולה|עולות]] ו[[זבח]]ים ל[[הקדוש ברוך הוא|קב"ה]] ב[[בית המקדש]], המזבח היה מקום בעל חשיבות ערכית רבה והוא היה מקום מכובד. ולכן יש לנהוג בשולחן בדרך בה נהגו אל המזבח (דרך התייחסות בכבוד):