קבוצת השישה – הבדלי גרסאות

* [[לואי דיריידורה]] (1888 -1979)

בשנת [[1917]], כשתיאטראות ואולמות קונצרטים רבים נסגרו בגלל המלחמה, החליטו [[בלייז סנדראר]] וה[[צייר]] [[מואיז קיסלינג]] לארגן [[קונצרט]] ברחוב הויגנס מס' 6, אולפנו של הצייר [[אמיל לז'ן]]. לכבוד אירוע זה כוסו קירות האולפן בבדים של [[פאבלו פיקאסו|פיקאסו]], [[אנרי מאטיס|מאטיס]], [[פרנאן לז'ה|לז'ה]], [[אמדיאו מודיליאני|מודיליאני]] ואחרים. ה[[מוזיקה]] בקונצרט הייתה משל סאטי, הונגר, אוריק ודירייודורה. קונצרט זה הוא שנטע באריק סאטי את הרעיון להרכיב סביבו קבוצת מלחינים, שתוכר בשם "הצעירים החדשים", מבשרת "השישה".

"קולט בחר שישה שמות באופן שרירותי לחלוטין, אוריק, דיריידורה, הונגר, פולנק, טאיפר ואני, פשוט משום שהכרנו זה את זה, היינו מיודדים והופענו על אותן תוכניות מוזיקליות, ולא משנה, שלכל אחד מאתנו היו מזג ואישיות שונים לגמרי מאלה של האחרים! אוריק ופולנק היו נאמנים לרעיונות של קוקטו, הונגר נהה אחרי ה[[רומנטיקה]] ה[[גרמניה|גרמנית]], ואותי משכה הליריות [[הים התיכון|הים תיכונית]]!" (עברי 1996)"

הקבוצה הוציאה לאור אלבום משותף של יצירות ל[[פסנתר]] ("אלבום השישה", המפורסם). חמישה מחברי הקבוצה גם שיתפו פעולה בכתיבת המוזיקה ליצירתו של קוקטו Les Mariés de La Tour Eiffel (הנישואין ב[[מגדל אייפל]]), שהופקה על ידי הבלט השבדי,יריבו של הבלט רוס. קוקטו הציע תחילה את הפרויקט לאוריק, אבל כיוון שאוריק לא היה זריז די הצורך בהשלמת המוזיקה לפי דרישות לוח החזרות, בחר קוקטו לחלק את היצירה בין שאר חברי "השישה". דיריידורה, שלא היה ב[[פריז]] אותו זמן, לא השתתף. הצגת הבכורה עוררה שערורייה ציבורית, שהתחרתה בזו של "[[פולחן האביב]]" של [[איגור סטרווינסקי|סטרווינסקי]], כמה שנים לפני כן. אף על פי כן, הבלט נשאר ברפרטואר של הלהקה כל שנות ה-20'.

לא יהיה זה מדויק לאמור, ש"הנישואין במגדל אייפל" ציין את "סופה של קבוצת השישה", כיון שדיריישדורה היה נוכח בכל קונצרט ובכל ביטוי אחר לציון ימות השנה לייסוד הקבוצה. קבוצת השישה לא חדלה מעולם להתקיים, חבריה פשוט פנו לכל אחד לנתיבו הנפרד והייחודי, נתיבים שעליהם הצהירו מלכתחילה.