יצחק סטנוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
איציק סטנוב פודוליה
שורה 9:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=על כן ראיתי להיות מהיר בעבודת הקודש, עד כי יומם כלילה עלי, במלאכתי שינה אינני רואה בעיני זולתי שלוש או ארבע שעות בלילה, לחם חמודות אינני אוכל, יין ושכר אינני שותה, וחיי צער אני חי, אין עונג חומרי נחשב בעיני למאומה. (...) אני כותב בערב ובבקר הוא שב אל בית הדפוס.}}
 
ספרו החשוב ביותר הוא "משלי אסף" – קובץ [[שירה|שירים]] בסגנון מקראי, חיקויים ל[[משלי]], [[תהלים]], [[קהלת]], [[בן סירא]] ו[[חכמת שלמה]], שעליהם חתם בשם "אסף (=אייזיקאיציק סטנוףסטנוב פודוליה) בן ברכיה". השירים עוסקים ברובם בעניינים [[פילוסופיה|פילוסופיים]], אך לא נמנעים לעסוק גם בנושאים איזוטריים כמו ניקוב מרגליות או דרכים למזיגת [[יי"ש]]. בשיריו השתמש סטנוב בין השאר ב[[לשון חז"ל]], בניגוד מוחלט לנורמה הספרותית של המשכילים, שתבעה שימוש ב[[עברית מקראית]] בלבד. הוא חיבר ספרי שירה נוספים, שבהם חיקה את סגנון [[שירת ימי הביניים של יהדות ספרד]] ואת סגנון [[הזוהר]]. חיבר ספרים רבים בענייני [[דקדוק]] ונוסח ה[[תפילה (יהדות)|תפילות]]. בנוסף חיבר ספר [[מוסר]] בשם "ספר המידות". חיבר פירוש על [[תהילים]] ופרסם אותו בשם ה[[רשב"ם]]. בספרו "דברי ריבות", שדן בשאלות הזמן וכתוב כחיקוי לספר [[הכוזרי]], נרשם מקום הדפוס "[[קושטא]]", בעוד למעשה נדפס כמו רוב ספריו בברלין. על הספר "מנחת ביכורים" חתם את שם בנו, [[שלמה שינמן]]. יש משערים שסייע ל[[שאול ברלין]] לזייף את [[שו"ת]] "בשמים ראש", שיוחס על ידי ברלין ל[[רא"ש]].
 
סטנוב עסק גם בהוצאה לאור של ספרים מחכמי ישראל בימי הביניים, ובהם "[[מורה נבוכים]]" (עם פירושו של [[שלמה מימון]]) ו"[[מלות ההגיון]]" ל[[רמב"ם]] ו"[[ספר הכוזרי]]" ל[[ריה"ל]], וכן ספרי שירה עבריים כמו "[[מחברות עמנואל]]" ל[[עמנואל הרומי]] ושיריו של [[אפרים לוצאטו]]. סטנוב הוא גם חוליה בשרשרת של מדקדקים שהציעו "תיקונים" ל[[נוסח אשכנז]] של התפילה על פי דקדוק [[לשון המקרא]]. בסידורו "ויעתר יצחק" הלך בעקבות השינויים הדקדוקיים שהציע [[שלמה זלמן הנאו]], והוסיף עוד תיקונים משלו, בהם כאלה שחדרו ללשון התפילה האשכנזית עד ימינו.