מושב שיתופי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
==היסטוריה==
[[אפרים תלמי]] ב"לקסיקון ציוני" מייחס את רעיון המושב השיתופי לד"ר [[ארתור רופין]] עוד בשנת 1913{{הערה|אפרים ומנחם תלמי, '''לקסיקון ציוני''', ספרית מעריב, 1978, ערך מושב עובדים שיתופי, עמוד 217}}. אחרים טוענים שהרעיון הועלה לראשונה על ידי [[לוי אשכול]] בבטאון הפועל הצעיר בשנת 1933, במטרה להתמודד עם מה שהוא ראה כבעיה של עשירים ועניים שכנים במושב אחד{{הערה|{{דבר||מושב שיתופי|1933/12/27|02002}}}}. בשנת 1934 הוקם ארגון "הקוצר" להקמת מושב שיתופי, כהמשך להצעתו של [[לוי אשכול]]. הארגון יצא מתוך ארבעת עקרונות היסוד של ה[[מושב]]: קרקע לאומי, עבודה עצמית, עזרה הדדית וקניה וממכר משותפים, והוסיף עליהם עקרון חמישי של עיבוד משותף{{הערה|{{דבר|ח. קרישפין|ארגון להתיישבות קיבוצית "הקוצר"|1936/05/01|01305}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01304}} ; {{דבר||המשך|1936/05/01|01303}}}}. ביולי 1935 הוקם על ידי יהודה סנדלר ארגון "משק משותף" של יוצאי קיבוצים אשר בקשו לשמור על עיקר השיתוף במשק אך להשאיר את החברים חופשיים לנהל את בתיהם כרצונם{{הערה|{{דבר||ראשון לציון|1935/07/23|00608}}}}.
המושב השיתופי הראשון היה [[כפר חיטים]] שהוקם בשנת [[1936]] על ידי חברי קבוצת "הקוצר", עולים מ[[בולגריה]], שהיו מתונים ב[[אידאולוגיה]] השיתופית, והסתייגו מן המכלול הרעיוני המתלווה אל הקיבוץ. מושב שיתופי נוסף שהוקם עד 1939 היה [[מולדת (יישוב)|מולדת]]. בהמשך הוקם [[בית יצחק-שער חפר|נירה]] כמושב שיתופי וכן [[שבי ציון]]{{הערה|{{דבר||עוד ישוב ועוד אנית מעפילים|1946/08/02|00205}}}}. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמו מספר יישובים עבור חיילים משוחררים אשר כונו מושבים שיתופיים וניהלו שיתוף ברמות שונות. יישובים אלו כללו את [[רגבה]], [[בצרה (ישראל)|בצרה]] ו[[חרב לאת]]{{הערה|{{דבר|נון בן נון|חרב לאת|1947/07/09|00306}}}}. עד שנת 1947 היו ששה מושבים שיתופיים ועד 1950 היו 18 מושבים שיתופיים{{הערה|1=ארנון גולן, מאיה חושן, דויד ניומן, [http://books.google.com/books?id=i2TxNRL_CZ4C&pg=PA81 ניסויים במרחב: פרקים בגאוגרפיה יישובית של ארץ ישראל, כרכים 7-8], עמוד 81}}.
| |||