שפופרת גייגר-מילר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MerlIwBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: ar:انبوب جايجر-مولر
מ הגהה
שורה 2:
'''שפופרת גייגר-מילר''' היא מרכזו של [[מונה גייגר]] ומונים דומים. השפופרת נותנת [[פולס]] [[חשמל|חשמלי]] כאשר חולף בה [[חלקיק]] [[קרינה]] ומצליח להוציא [[אלקטרון]] מדפנותיה או מאחד [[אטום|אטומי]] ה[[גז]] שבתוכה.
 
השפופרת עשויה מגליל [[מתכת|מתכתי]] (הקתודה) שבמרכזו תיילתיל מתכתי (האנודה) הנמצא בהפרש [[מתח חשמלי|מתחים]], כך שלתייל מתח חיובי לעומת הקתודה. ביניהם יש תערובת שרובה מורכבת מ[[גז אציל]] (לרוב [[ארגון (יסוד)|ארגון]]) ומיעוטה מולקולות אורגניות (כגון [[כוהל]]) בעלות מבנה מורכב. בצידה של השפופרת ישנו חלון, העשוי [[ממברנה סינתטית|ממברנה]] דקה, דרכו יכולה הקרינה להיכנס. (בעיקר קרינות [[קרינת בטא|בטא]] ו[[קרינת אלפא|אלפא]], כיוון ש[[קרינת גמא]] יכולה להיכנס ולצאת דרך דפנות המתכת).
 
כאשר חלקיק (חלקיק טעון, או [[פוטון]] גמא) נכנס לשפופרת ומוציא אלקטרון מהגז שבתוכה או מדפנותיה, האלקטרון האנרגטי גורם לשרשרת של יינון בגז האציל, כאשר כל אלקטרון שמשתחרר פוגע באטום אחר, ומוציא ממנו עוד אלקטרון, וכן הלאה. תהליך זה מכונה '''מפולת'''. המפולת נפסקת כאשר כל האנרגיה של האלקטרון הראשוני "מתבזבזת" על אנרגיית הקשר בין האלקטרונים לבין האטומים. מכיוון שאנרגיית החלקיקים היא בסדר גודל של כמיליון [[אלקטרונוולט]], ואילו אנרגיית הקשר של גז אציל היא בסדר גודל של כעשרה אלקטרונוולט, משתחררים כך כ- 10<sup>5</sup> אלקטרונים.