פנס רחוב – הבדלי גרסאות

'''פנס רחוב''' הוא מקור [[אור]] מוגבה הניצב בשולי דרך ואשר מופעל בשעות חשיכה וראות לקויה. פנסי רחוב מודרניםמודרניים כוללים גם [[חיישן]] אור הגורם לפנס להידלק לעת [[שקיעה]] ולהיכבות לעת [[זריחה]], ואף להידלק בשעות יום שבהם האור מועט בגלל תנאי מזג אוויר. במערכות פנסי רחוב ישנות פונקציה זו מבוצעת באמצעות [[קוצב זמן]]. רבים מפנסי הרחוב מותקנים על עמודי תאורה וכן על עמודי טלפון וחשמל.

פנסי הרחוב הקדומים ביותר הונהגו בתרבות היוונית והרומית, שם הותקנו למטרות בטחוןביטחון, כדי שההלך לא יפול על מכשול בדרכו וכדי להרתיע שודדים. באותן תקופות היו בשימוש בעיקר פנסי שמן, כיון שבערו בלהבה יציבה ולאורך זמן. בתרבות רומא היה עבד בית בתפקיד "לטרנריוס" (laternarius) עליו הוטל להדליק את פנסי הרחוב לפני אחוזת אדוניו. בתפקיד זה המשיך באופן מסורתי להחזיק אחד ממשרתי הבית עד לימי הביניים. באותה תקופה היה ברחוב אף "נער חוליות" (מלשון 'חוליה' בשרשרת) שתפקידו היה ללוות אנשים בלילה מנקודה אחת לאחרת, ברחובות ערי ימי הביניים, שתאורתם היתההייתה דלה.

תאורת הרחוב החשמלית הראשונה היתההייתה באמצעות [[פנס קשת]], שניצל את עקרון ה[[קשת חשמלית|קשת החשמלית]], תחילת היו אלה "נרות יבלוצ'קוב", אשר הומצאו על ידי הרוסי [[פאבל יבלוצ'קוב]] בשנת 1875. היה זה פנס קשת פחמן שניצל זרם חילופין, דבר שהבטיח כי שתי האלקטרודות יתכלו בקצב שווה. פנסיו של יבלוצ'קוב הותקנו לראשונה כדי להאיר את חנות הכלבו Grand Magasins du Louvre ב[[פריז]], שם הותקנו 80 מהם. בזכות פנסי הרחוב זכתה פריז לכינוייה "עיר האורות". זמן קצר אחר כך פותח פנסי רחוב נוספים על עקרון הקשת החשמלית, בלונדון הותקנו פנסי רחוב ראשונים ב[[רציף התמזה]]. ערים גדולות נוספות אימצו את תאורת הרחוב החשמלית בפנסי קשת, ובשנת 1890 כבר הותקנו למעלה מ-130,000 פנסי רחוב ברחובות ערים בארצות הברית, חלקם הותקנו על עמודים גבוהים במיוחד (לעיתיםלעתים אף 50 מטר גובה) אשר כונו "מגדלי אור ירח" (moonlight towers).

קימברלי, בדרום אפריקה, היתההייתה העיר הראשונה ביבשת אפריקה שבה הותקנה תאורת רחוב חשמלית שהחלה לפעול ב-1 בספטמבר 1882. באמריקה הלטינית הותקנה לראשונה תאורת רחוב חשמלית ב[[סן חוזה]], [[קוסטה ריקה]], ב-9 באוגוסט 1884. [[טימישוארה]], [[רומניה]], היתההייתה העיר הראשונה באירופה הקונטיננטלית בה הותקנה תאורת רחוב חשמלית ב-12 בנובמבר 1884.

נורות להט המשיכו להיות אמצעי התאורה העיקרי בפנסי רחוב עד לעליית השימוש ב[[נורה חשמלית#נורות פריקה|נורות פריקה]]. פנסים אלה הופעלו בדרך כלל במתח גבוה ב[[מעגל חשמלי#תצורות בסיסיות של מעגל חשמלי|חיבור טורי]]. השימוש בחיבור הטורי היה רב יותר מכיוון שמתח גבוה במעגלים אלה הפיק יותר אור לכל [[ואט]] צריכה. בנוסף, עוד בטרם החל השימוש בחיישני אור, ניתן היה להדליק במתג בודד את כל התאורה באזור שלם. כדי למנוע את האפשרות שאזור שלם יוחשך במידה ונורה אחת "תישרף", בכל פנס רחוב היה מתקן שהבטיח כי המעגל החשמלי לא יקטע. כל סדרת פנסי רחוב צוידה בשנאי בידוד, שאיפשרה לזרם להמשיך ולעבור דרך השנאי בין אם הנורה עבדה או התקלקלה. מאוחר יותר הומצא למטרה זו "גישור סרט", דיסקת קטנה של סרט, בעל [[מוליכות חשמלית|מוליכות]] נמוכה, אשר היתההייתה מונחת בין שני המגעים שהובילו לנורה. אם הנורה התקלקלה מסיבה כלשהי ונוצר מעגל פתוח, ה[[זרם חשמלי|זרם]] הפך לאפס וה[[מתח חשמלי|מתח]] במעגל (של אלפי [[וולט]]) היה על סרט הגישור וחדר אותו (ראו [[חוק אוהם]]). בדרך זו ניתן היה "לעקוף" פנס רחוב שהתקלקל, ושאר הפנסים התקינים המשיכו לפעול. במעגל החשמלי של התאורה הותקן וסת מתח אוטומטי אשר מנע עליית מתח במעגל כאשר פנסים התקלקלו, ובכך ניתן להגן על אורך החיים של הנורות התקינות. מערכות אלה היו מוכרות בזכות מבודד חרסינה גדול שהפריד בין הפנס לבין הזרוע שעליו הותקן, דבר שהיה חיוני כיוון שהמגעים בבסיס הפנס היו במתח של אלפי וולט.

מטרתה העיקרית של תאורת רחובות אינה כדי להאיר לנהג את נתיב נסיעתו (לשם כך עדיפים אורות הרכב), אלא לחשוף לעיניו תמרורים ומכשולים הנמצאים מחוץ לטווח אורות הרכב. תאורת רחובות בדרכים בינעירוניות, שם קיימים קטעי נסיעה ארוכים שאינם מוארים כלל בשעות הלילה, צריכה להתגבר בהדרגה לקראת צמתים מוארים, לאורך כ-15 שניות, כדי להרגיל את עיני הנהגים, ולאחר הצומת להיחלש בהדרגה, כדי לאפשר לעיני הנהג זמן מספיק להתרגל לתנאי ראיית לילה. אף בעיקולי דרך חדים יש לעיתיםלעתים הצדקה לתאורת רחוב בדרכים בינעירוניות.