נתיב אווירי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Felagund-bot (שיחה | תרומות)
מ בוט - מחליף 'בד"כ' ב'בדרך כלל', 'מימד' ב'ממד', 'מימדי' ב'ממדי'
השקמיסט (שיחה | תרומות)
מ אויר => אוויר
שורה 12:
 
'''נתיבי טיסת ראייה:'''
נתיבי טיסת ראייה מחייבים את צוות המטוס להיות בקשר עין עם הקרקע במשך כל זמן הטיסה. הסיבה היא, שיודעים לטוס ממקום למקום ע"י זיהוי של נקודות על מפה. למשל, יש נתיב אויראוויר בין חיפה לתל אביב, המטוסים טסים על קו חוף, ומזהים את הערים הגדולות שיש על קו חוף- חיפה, חדרה, נתניה ותל אביב. טיסת ראייה יכולה להיות מבוקרת או לא מבוקרת (יש בקרת מכ"מ או שהטיסה באחריות מלאה של צוות המטוס לטיסה עפ"י הנהלים).
במז"א אויראוויר כבד, כשקשה לראות את הקרקע מתחת או לפני המטוס, חייבים לעבור לטיסת מכשירים , או, אם אין במטוס מכשירים מתאימים, לטפס לגובה מעל לעננים (טיסה בתוך עננים מסוכנת), ולטוס לפי הוראות בקר (למשל- ימינה 90 מעלות), עד שנוצר קשר עין מחודש עם הקרקע ואפשר להמשיך לטוס. אם לא רואים את הקרקע, וטסים בלי הכוונה- אפשר להתנגש בהרים, למשל.
 
 
שורה 19:
נתיבים אלו תמיד מבוקרים, בבקרת מכ"מ. בטיסת מכשירים, צוות המטוס מטיס את המטוס לנקודות במרחב עפ"י עזרי ניווט. עזרי ניווט הם מכשירים שנמצאים בנקודות שונות (למשל- יש מכשיר שנקרא VOR בעולש) שמשדרים BROADCAST -באופן תמידי, וכל מטוס שיש לו מכשיר שיודע לקלוט ולפענח את האות (כדי לבדוק מה התדר, הצוות סודק במפה מתאימה), יודע לטוס בעזרת המכשיר- למשל אליו, ממנו, להשתמש ביחידות מידה של מרחק ממכשיר וגם להצליב מידע מכמה מכשירים. בטיסה מסוג זה, אין צורך להסתכל על הקרקע ולזהות את נתיב הטיסה בעין- לכן כשיש עננים שלא מאפשרים לראות את הקרקע, או בטיסה מעל ים (רב הטיסות הבינ"ל) יש לטוס ב"טיסת מכשירים.
 
'''תכנון נתיבי אויראוויר:'''
גובהם של נתיבי אוויר מתוכננים בהתאם למכשולים שיש בשטח (אנטנות, הרים), בהתאם לסוג המטוסים שטסים- מטוסי נוסעים יטוסו גבוה יותר, ובהתאם ליעדי הטיסה הקיימים.