חוקי מנו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
סקריפט החלפות - (תל אביב, חויב, להימנע, גיהנום)
שורה 1:
{{להשלים|כל הערך=כן}}
'''מאנו''' הוא שמו של [[האדם הראשון]] על פי [[האמונה ההינדית]] וכן ה[[ברהמין]] הראשון ששלט על האדמה, זה שהציל את ה[[אנושות]] מ[[מבול]]. מנו היה מוכר כאדם ישר באופן מוחלט ולכן זכה לכינוי סטיאורטה "Satyavrata" – "אדם ששבועתו אמת", לאשתו קראו שרדהא Shraddha – אמונה.
 
על פי המסורת המקובלת בכל [[תת היבשת ההודית]], מנו נתן לבני האדם את חוקי מנו, הידועים כ'''מנוסמרטי''' או '''מנוסמרוטי''' (Manusmruti) או מנאוה דהרמהשאסטרה (Mānava-Dharmaśāstra). על פי חוקרים שונים, העלאת ה[[חוק]]ים על הכתב מתוארכת בין [[המאה ה-3 לפנה"ס]] ל[[המאה ה-1|מאה הראשונה]] לספירה. המנוסמרטי הם לא רק סט חוקים אלא [[דרך חיים]] שלמה הכוללת את כל שטחי החיים עד לפרטים הקטנים ביותר. חמשת ה[[עבירה|עבירות]] החמורות ביותר על פי מנו הם [[רצח|הריגת]] ברהמין, [[שתייה לשכרה]], [[גניבה]], [[קיום יחסי מין]] עם אשת ה[[גורו]], או להתחבר חברתית עם מישהו שביצע אחת מעבירות אלו.
 
ספר חוקי מנו מכיל 2685 פסוקים או הוראות המחולקים ל-12 ספרים או פרקים. הספרים עוסקים בכל תחומי החיים אבל כל ספר שם דגש על נושא אחד יותר מאשר על האחרים, החלוקה לספרים היא:
שורה 19:
חוקי מאנו מכתיבים את ההתנהגות, החובות ויחסי הגומלין בין [[ארבע הווארנות]]. מימוש חוקים אלו הביא לסדר החברתי הקיים עד ימינו של ה[[קאסטה|קאסטות]] בהודו. חוץ מארבע הוורנות התייחס מנו גם לאלו שאינם נכללים במערכת הקסטות, אלו הקרויים כיום דליטים, או הריג'אן ובעבר כינו אותם הטמאים, האסורים למגע או מנודים. מנו כינה אותם אוכלי כלבים, הטיל עליהם את העבודות הבזויות (כמו סילוק שפכין, עיבוד עורות) וקבע שאסור להם להיות בעלי רכוש. מי שנוגע פיזית בדליט חייב בטהרה וכך גם מי שנוגע באישה במחזור. בכלל נשים לפי מנו אינן ברשות עצמן ועליהן להיות בחסות גבר (אב, בעל, בן). מנו קבע כי ל[[אלמנה]] אסור להינשא מחדש ואסר על נשים לעזוב את בעלן, גם אם הוא בעל מזג רע.
 
בחוקים אלו מצהיר מנו כי אסור לערער על ה[[וודות]] ומדגיש את נושא המחוייבותהמחויבות החברתית והדתית ([[דהרמה]]), על פי המנוסמרטי מי שזונח את חובותיו יגורש מהקבוצה (ה[[ג'אטי]] שלו) וב[[גלגול נשמות|גלגול הבא]] יוולד למעמד נמוך.
 
[[ויליאם ג'ונס]] פרסם ב-[[1789]] את ספרו "מחקרים אסיאתיים" ובו, בין השאר תרגם מ[[סנסקריט]] ל[[אנגלית]] את חוקי מנו וכך הנגיש אותם לקורא המערבי.
שורה 25:
==דוגמאות לחוקים==
:הסדר החברתי:
:פרק 1 פסוק 87 ואילך קובע את חובותיהם של בני הוורנות השונות, הברהמינים אמורים ללמוד את הוודות, להורות אותם, להקריב קרבנות עבור עצמם ועבור אחרים, הלוחמים (שהם גם בעלי השררה) חייבים להגן על נתיניהם, ללמוד את הוודות, ולהמנעולהימנע מלהפריז במותרות. המשרתים חייבים לשרת את כל שאר המעמדות ומעמד העמלים צריך לעבד את האדמה, להקריב קורבנות ולתת מתנות לברהמינים.
 
:נישואין בין מעמדיים:
:ספר 3 פסוק 17: אם ברהמין לוקח בת שודרה למיטתו, יהיה דינו לגהינוםלגיהנום אחרי מותו ואם יוולד ילד כתוצאה מיחסים אלו יאבד האיש את מעמד הברהמין.
 
:מוהר:
שורה 34:
 
:היחס לנשים:
:ספר 3 פסוקים 55-56: כל הגברים צריכים להוקיר את הנשים ולדאוג לרווחתן (מתייחס לאבות, אחים, בעלים, גיסים) כי אז האלים שבעי רצון. בהמשך (פסוק 59) נאמר שעל הגברים להעניק לנשים בימי החג מתנות של קישוטים (או תכשיטים), בגדים ומזונות טעימים.כי בבית כזה תשרור שמחה.
:ספר 9 פסוק 2: יש להשגיח (לשמור) יום ולילה על הנשים, אב שומר עליה בילדותה, בעלה בנעוריה ובניה בזקנתה. אשה לא מתאימה להיות עצמאית.
:ספר 9 פסוקים 74 ואילך דן בשאלה כמה זמן על אישה להמתין לבעלה עד שישוב. אם יצא מביתו לצורך מטרה קדושה עליה להמתין לו 8 שנים אולם אם יצא לצורך תענוגות מספיק שתמתין 3 שנים. אבל אם היא שונאת אותו והוא נעדר שנה זה מספיק על מנת שתשתחרר מהנישואין. ואם היא מוכיחה שהוא שיכור או חולה זמן ההמתנה מתקצר לשלושה חודשים.
שורה 45:
 
:התנהגות המלך:
:ספר 7 פסוקים ואילך17 : ענישה שומרת על הסדר העולמי, ענישה הנעשית בחוכמה מגינה על האוכלוסייה, אם המלך לא מעניש את הראויים לעונש כוחו נחלש, אם לא יעניש החזקים יפגעו בחלשים.
:ספר 7 פסוק 37 : על המלך להשכים קום, לשרת ביראה את הברהמינים ולהשמע לעצותיהם
 
==לקריאה נוספת==
*יוחנן גרינשפון, '''הינדואיזם : מבוא קצר''', מפה, תל- אביב, 2005, עמ' 35-37
*קים נוט, '''הינדואיזם''', משכל, תל- אביב, 2008 עמ' 35-36, 58, 104, 140
 
[[קטגוריה:הינדואיזם]]
שורה 56:
 
{{Link GA|ru}}
 
 
[[en:Manusmṛti]]