חוקי מנו – הבדלי גרסאות

{{להשלים|כל הערך=כן}}

 

 

ספר חוקי מנו מכיל 2685 פסוקים או הוראות המחולקים ל-12 ספרים או פרקים. הספרים עוסקים בכל תחומי החיים אבל כל ספר שם דגש על נושא אחד יותר מאשר על האחרים, החלוקה לספרים היא:

חוקי מאנו מכתיבים את ההתנהגות, החובות ויחסי הגומלין בין [[ארבע הווארנות]]. מימוש חוקים אלו הביא לסדר החברתי הקיים עד ימינו של ה[[קאסטה|קאסטות]] בהודו. חוץ מארבע הוורנות התייחס מנו גם לאלו שאינם נכללים במערכת הקסטות, אלו הקרויים כיום דליטים, או הריג'אן ובעבר כינו אותם הטמאים, האסורים למגע או מנודים. מנו כינה אותם אוכלי כלבים, הטיל עליהם את העבודות הבזויות (כמו סילוק שפכין, עיבוד עורות) וקבע שאסור להם להיות בעלי רכוש. מי שנוגע פיזית בדליט חייב בטהרה וכך גם מי שנוגע באישה במחזור. בכלל נשים לפי מנו אינן ברשות עצמן ועליהן להיות בחסות גבר (אב, בעל, בן). מנו קבע כי ל[[אלמנה]] אסור להינשא מחדש ואסר על נשים לעזוב את בעלן, גם אם הוא בעל מזג רע.

 

 

[[ויליאם ג'ונס]] פרסם ב-[[1789]] את ספרו "מחקרים אסיאתיים" ובו, בין השאר תרגם מ[[סנסקריט]] ל[[אנגלית]] את חוקי מנו וכך הנגיש אותם לקורא המערבי.

==דוגמאות לחוקים==

:הסדר החברתי:

 

:נישואין בין מעמדיים:

 

:מוהר:

 

:היחס לנשים:

:ספר 9 פסוק 2: יש להשגיח (לשמור) יום ולילה על הנשים, אב שומר עליה בילדותה, בעלה בנעוריה ובניה בזקנתה. אשה לא מתאימה להיות עצמאית.

:ספר 9 פסוקים 74 ואילך דן בשאלה כמה זמן על אישה להמתין לבעלה עד שישוב. אם יצא מביתו לצורך מטרה קדושה עליה להמתין לו 8 שנים אולם אם יצא לצורך תענוגות מספיק שתמתין 3 שנים. אבל אם היא שונאת אותו והוא נעדר שנה זה מספיק על מנת שתשתחרר מהנישואין. ואם היא מוכיחה שהוא שיכור או חולה זמן ההמתנה מתקצר לשלושה חודשים.

 

:התנהגות המלך:

:ספר 7 פסוק 37 : על המלך להשכים קום, לשרת ביראה את הברהמינים ולהשמע לעצותיהם

 

==לקריאה נוספת==

 

[[קטגוריה:הינדואיזם]]

 

{{Link GA|ru}}

 

[[en:Manusmṛti]]