הכומתות הירוקות (סרט) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ הגהה, עיצוב |
||
שורה 18:
'''הכומתות הירוקות''' (ב[[אנגלית]]: '''The Green Berets''') הוא [[סרט קולנוע]] משנת [[1968]] בכיכובם של [[ג'ון ויין]], ג'ורג' טאקיי, דייוויד ג'נסן וג'ים האטון. ה[[תסריט]] מבוסס באופן רופף למדי על ספרו של רובין מור, "הכומתות הירוקות". על-אף שהסרט הופק על ידי אחד האולפנים הגדולים ב[[הוליווד]], מדובר בסרט [[תעמולה]] מובהק, שמומן בחלקו על ידי [[הפנטגון]].
הסרט שנעשה בשיאה של [[מלחמת וייטנאם]] (בתקופת [[מתקפת הטט]]), מבקש להעביר מסר אנטי קומוניסטי ברור. אווירת ההתנגדות למלחמה, שהחלה לצבור אז תאוצה בקרב הציבור האמריקאי, היא שהניעה את ויין ליצור סרט התומך במלחמה וברעיון שעמד מאחוריה.
ויין עצמו היה תומך ותיק ונלהב של המלחמה. הוא ביקר ביחידות צבאיות ונפגש עם חיילים בוייטנאם והחליט ש"הכומתות הירוקות" יהווה מחווה לחיילים המשרתים שם. הסרט, שבוים על ידי ויין, מצדיק את מעורבותה של אמריקה ב"[[מסע צלב]] גלובלי כנגד ההשתלטות ה[[קומוניזם|קומוניסטית]] על העולם". נקודה זו מודגשת לאורך הסרט באמצעות הצגת כלי נשק מתוצרת [[ברית המועצות]] ו[[סין]] שנמסרו לשימוש חיילי צבא צפון-וייטנאם וה[[וייטקונג]].
== עלילת הסרט ==
הכתב הצבאי ג'ורג' בקוורת' (דייוויד ג'נסן) מגיע לתדריך על המתרחש במלחמה והדגמות מעשיות על ידי קציני צבא. ל[[עיתונאי]]ם הספקנים מוצגים כלי נשק שנלקחו שלל מצבא צפון-וייטנאם ויוצרו במדינות קומוניסטיות, כדוגמת ברית המועצות ו[[צ'כוסלובקיה]]. בקוורת', שנותר ספקן באשר למניעי המלחמה ולצורך בה, מסכים לנסוע לווייטנאם על מנת להיות עד למצב ממקור ראשון. הוא מגיע למחנה אמריקאי בדרום וייטנאם, שם הוא משתכנע בנחיצות המלחמה ובחשיבותה לאחר מתקפות חוזרות ונשנות של צפון-וייטנאם.
לאחר קרב קשה, קולונל מייק קירבי (ג'ון ויין) מוביל יחידה מובחרת של לוחמים ("הכומתות הירוקות") למבצע מסוכן בעורף האויב. מטרת המבצע היא לשבות גנרל צפון-וייטנאמי שחי באחוזה מפוארת ומוקף שומרי-ראש וחיילים. במהלך המבצע מצליחים החיילים להציל נערה וייטנאמית צעירה (ש[[אונס|נאנסה]] על ידי הגנרל) וילד קטן. המבצע מוכתר בהצלחה (לא לפני שחייל אמריקאי נהרג ועל גופתו סימני התעללות קשים, עדות לאכזריות הקומוניסטית). בסוף הסרט מתגייס בקוורת' לצבא, וקולונל קירבי משוטט על קו החוף עם הילד הוייטנאמי הקטן ומקנה את התחושה כי אמריקה וערכי הדמוקרטיה ינצחו.
שורה 37:
לוייטנאמים אין זהות משל עצמם, כמעט ואיננו רואים את פניהם והם דוברי [[אנגלית]] שוטפת. נדמה כי כל פגיעה בוייטנאמים היא מוצדקת, בעוד שעל פגיעות בחיילים אמריקאים יש [[קלוז-אפ]] (היות ומדובר במעשה ברברי ולא-הומני). החיילים האמריקאים פועלים תמיד ללא היסוס ומצולמים מלמעלה ומקדימה בעוד הוייטנאמים מצולמים מלמטה ומאחור. קירבי, המפקד האמריקאי הוא [[ג'נטלמן]] המייצג את ה[[הומניזם]] ההירואי: הוא מכבד את האישה, לוקח את ידה ועוזר לה. בסוף הסרט הוא אף הופך את הילד הוייטנאמי לחייל אמריקאי פוטנציאלי ואולי אף לאזרח אמריקאי. הכוונה ברורה - יש להפוך את הוייטנאמים לאמריקאים, להנחיל להם את ערכי ה[[חירות האדם|חירות]], ה[[דמוקרטיה]] וה[[קפיטליזם]]. בסיום הסרט אנו עדים לקירבי ולילד צועדים על החוף - וברקע השקיעה. ה[[אוקיינוס]] נמצא ממזרח ליבשת וגם כאן ישנה קלישאה: [[השמש]] שוקעת על המזרח ותפציע במערב. הילד הקטן שואל את קירבי מה יהא עליו עכשיו, וקירבי משיב כי מעתה הוא ידאג לו וכי הוא הסיבה למענה נלחמים האמריקאים.
המסר העומד מאחורי הסרט הוא כי לאיש אין את הזכות לשפוט את הנעשה בעת מלחמה, ומבקש למעשה מהקהל האמריקאי לא להאמין למה שנכתב בעיתונים ולמה שהם רואים בטלוויזיה (כאשר זה פוגע במאמץ המלחמתי). מסר זה בא לידי ביטוי כאשר קירבי שואל את בקוורת' מה הוא מתכנן לכתוב בעיתונו. הלה משיב לו כי אם יכתוב את מה שהוא מרגיש, הוא כנראה יפוטר (קירבי משיב כי תמיד תימצא לו עבודה בצבא).
ויין מעולם לא היה חייל בעצמו, אף שבני דורו נלחמו ב[[מלחמת העולם השנייה]]. הוא הפך לסמל הלוחם האמיץ, לאחר שהשתתף בסרטי מלחמה רבים וגילם עבור החיילים את התכונות "הרצויות" עבורם: אומץ לב על-אנושי, [[גבריות]] בלתי פגיעה והיעדר [[רגשות אשמה]]. לאחר ביקורו בווייטנאם הפך ויין להיות הדובר של הימין הפוליטי האמריקאי (כאשר צעירים רבים עדיין רואים בו מעין אייקון של [[מלחמת העולם השנייה]]). הוא מזכיר לאמריקאים את שאיפות ההתפשטות הקומוניסטיות ואת העובדה שהן עלולות להרוס את דרך החיים האמריקאית ואת החירות האישית.
==ראו גם==
| |||