דקיוס – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Grande Ludovisi Altemps Inv8574 n8.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קטע מתבליט על ארון קבורה רומאי משנת 251 המתאר סצינהסצנה ובה ככל הנראה בנו הבכור של דקיוס '''הרניוס אטרוסקוס''' בעת קרב עם לוחמים גרמניים]]

דקיוס נולד בעיר הרומאית '''בודליה''' היום כפר בשם [[מרטיניצי]] ב[[סרביה]]. הוא פילס את דרכו בעולם הפוליטיקה של האימפריה הרומאית והיה סנאטור ושירת כ [[קונסול]] בשנת [[232]] ולאחר מכן מושל [[מואסיה]] ו[[גרמניה תחתית]] ומשנת [[235]] עד לשנת [[238]] שירת כמושל [[היספניה טארקוננסיס]], לאחר מכן הוא מונה ל[[פרפקט]] (אדמיניסטרטור) של העיר רומא תחת שלטונו של הקיסר [[פיליפוס הערבי]].

המצב האימפריה הרומאית היה בכי רע, ומפקדי צבא רומאיים מפרובינציות שונות מרדו כנגד השלטון המרכזי בתקווה לתפוס את כסאכיסא הקיסרות או לקרוע נתחים מגוף האימפריה. בשנת [[245]] נשלח דקיוס, שהיה ידוע כתומך נאמן של הקיסר, לדכא מרידות של [[שבטים גרמאניים|השבטים הגרמאניים]], ומרד של מפקד של כוחות הרומאיים על ה[[דנובה]]. יש מקום להניח כי שליחתו של דקיוס רחוק מהבירה רומא נועדה להרחיקו ממוקדי הכוח ולא בהכרח מתוך הכרה ביכולותיו כמצביא אלא מתוך חשש ממעמדו כמתחרה. תוך כדי הקרבות החלה מרידה בקרב החיילים כנגד הקיסר, ככל הנראה על רקע רצונם בנתחים גדולים יותר בשלל המלחמה, מפקדי הצבא הרומאי שתחת פיקוד דקיוס הכריזו עליו כקיסר - לכאורה בניגוד לרצונו. לפיליפוס לא היתההייתה כל ברירה אלא לגייס את הלגיונות שנותרו נאמנים לו ולצאת לצפון איטליה על מנת להתעמת עם דקיוס, בעימות בין הצבאות שנערך באביב [[249]] בסמוך לעיר [[ורונה]] נהרג פיליפוס (וייתכן כי נרצח על ידי חייליו), בנו הצעיר הוצא להורג מיד לאחר מכן על ידי [[המשמר הפרטוריאני]] והסנאט הכריז על דקיוס כקיסר.

בחודש ינואר [[250]] הוציא דקיוס צו קיסרי המורה לכל אזרחי האימפריה נדרשו להעלות [[זבח]] בנוכחות מנהיגי קהילתם ולהתפלל לשלום הקיסר והאימפריה, לאחר הטקס קיבלו האזרחים תעודה המעידה על הציות לצו. המטרה הראשונית של הוצאת הצו היתההייתה ככל הנראה "איחוד השורות" בתוך האימפריה המתפוררת. אך יצרה משבר חמור בקהילות נוצריות שחלק ממנהיגיהן סירב להעלות זבח לקיסר ולהשתתף בטקס [[פאגניזם|פגאני]] כפוי. נוצרים שסירבו להשתתף בטקס נעצרו, עונו והוצאו להורג הבכיר בהם היה ה[[אפיפיור]] [[פביאנוס]] שמת לפי המסורת כ[[מרטיר]] ב־[[20 בינואר]] [[250]] כאשר סירב להשתתף בטקס. מהומות אנטי נוצריות סחפו את האימפריה וקהילות נוצריות ב[[קרתגו]] ו[[אלכסנדריה]] הותקפו, בגלל אירועים אלו זכה דקיוס להימנות בין אויבי הכנסיההכנסייה הנוצרית ולשמו הוצמד כינוי הגנאי "ה[[עריץ]] הנורא".

תקופת שלטונו הקצרה של דקיוס נחשבת לשיא של [[משבר המאה ה-3]] במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת סיפריאן - ככל הנראה [[אבעבועות שחורות]], שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את דקיוס לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו ה[[גותים]] את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומאית, אחת ההתקפות המתועדות הראשונות הייתה בתקופת שלטונו של דקיוס וכוונה כנגד [[תראקיה]]. הצבא הרומאי הצליח להפתיע את הפושטים בסמוך לעיר [[ניקופול (בולגריה)]]. הגותים החלו בנסיגה אך משבשלו התנאים לטובתם הם סבו על עקבותיהם ותקפו את הצבא הרומאי שחנה באתר הסמוך לעיר הבולגרית המודרנית [[סטארה זאגורה]], הרומאים הופתעו מעצם ההתקפה ומעצמתה ונפוצו לכל רוח ובראשם דקיוס, היתההייתה זו הפעם הראשונה שקיסר רומאי ברח מפני התקפה של "ברברים". הגותים ניצלו את הצלחתם וכבשו את [[פלובדיב|פיליפופוליס]].

דקיוס שצבאו לא הושמד, הצליח לאסוף את כוחותיו ולהגיע למגע עם הגותים שבשלב זה היו מותשים מהלחימה והציעו תנאי הפסקת אש שעיקרם נסיגה תמורת מעבר חופשי ובטוח, דקיוס סירב והצבאות נפגשו ב-[[25 ביוני]] [[251]] ב[[קרב אבריטוס]] המכריע. הקרב נערך בפרובינציית [[מואסיה]] בסמוך לעיר הבולגרית המודרנית [[ראזגרד]], על פי היסטוריונים ביזנטיים מאוחרים, בנו של דקיוס '''הרניוס אטרוסקוס''' נהרג מיד בתחילת הקרב ועל כך אמר הקיסר "אין מקום לקינה, מות חייל אחד איננו איבדה גדולה לאימפריה". הצבא הרומאי נלכד בביצות שבשדה הקרב והושמד לחלוטין, הקיסר דקיוס עצמו היה בין הנספים וזכה לכבוד המפוקפק להרשם בספרי ההיסטוריה כקיסר הראשון שנהרג במלחמה כנגד אויב זר.

שלטנו הקצר אך רצוף האירועים של דקיוס מכתיב את משקלו המועט על דפי ההיסטוריה של האימפריה הרומית, היסטוריונים רומאיים ולא-נוצריים מדברים בהערכה על דקיוס וקשה להבין בגלל דלות המקורות ההיסטוריים מה אירע במהלך הקרבות מול הפולשים הגותים, קשה גם להעריך האם הקיסר יכול היה, לו שלטונו הקצר לא היה מגיע לקץ טרגי לנווט את האימפריה מחוץ למים הסוערים של פלישות, מרידות, רעב מחלות והתמוטטות כלכלית.

דקיוס ניסה לשלוט ברומא באופן המיטיב עם אזרחי העיר והאימפריה על כך יעידו מפעלי הבנייה שיזם ועיקרם בניה מחדש ושיפוץ מערכות ומבני ציבור לאחר הזנחה ממושכת, כמו ניסיונו לבסס את בטחוןביטחון האימפריה בתוך גבולותיה. עם זאת עיקר מורשתו נגזר מניסיונו הנואל לרפורמה דתית שמטרתה יצירת אחידות תאולוגית ורדיפת הנוצרים שבאה בעקבותיה.