ביאמו – הבדלי גרסאות

את ביאמו הקים [[דייגו ולאסקס דה קואיאר]] ב-[[5 בנובמבר]] [[1513]]. לאורך רוב [[המאה ה-16]] הייתה העיר אחד המרכזים החקלאיים והמסחריים החשובים באי. מיקומה בפנים הארץ הבטיח לה ביטחון יחסי מול שודדי הים שפשטו על הימים ב[[איי הודו המערבית]] באותה תקופה. סחר ההברחות המשגשג, שהגיע אל הים דרך העיר [[מנסניו (קובה)|מנסניו]] ודרך הנהר [[קאוטו]], שבו ניתן היה להשיט ספינות שמשקלן 200 [[טון (מסה)|טון]], גרם לכך שבפתח [[המאה ה-17]] הייתה ביאמו למובילה בערי קובה.

סתימתו של אפיק הנהר קאוטו בעצים ושברי ספינות לאחר הצפה חמורה ב-[[1616]] מנע את המשך השימוש בו לטובת המסחר. המסחר החשאי דרך מנסניו לאיי האיזורהאזור וביניהם [[קוראסאו]], עוד המשיך לפרוח במאות ה-17 ו[[המאה ה-18|ה-18]] ובאותה תקופה אף הייתה העיר מוקפת ב[[מטע]]ים משובחים. ב-[[1827]] קיבלה ביאמו זכויות [[עיר]]. במהלך [[מלחמת עשר השנים]] ([[1868]]-[[1878]]) הייתה העיר אחד ממעוזי ההתקוממות ובקרבתה נערכו כמה מן הקרבות הקשים ביותר, וכמעט שנהרסה בידי הכוחות הנגדיים.