4′33″ – הבדלי גרסאות

קייג' הגה את הרעיון ליצירה זו לראשונה בשנים [[1947]]-[[1948]], והיא מסמלת את תמצית האידאולוגיה המוזיקלית שלו, לפיה כל [[צליל]] יכול להוות בסיס ל[[מוזיקה]]. רעיון זה מושפע מעקרונות ה[[זן בודהיזם]], אותם למד קייג' באותה העת. בראיון שהעניק קייג' בשנת [[1982]], הוא הצהיר כי זוהי היצירה החשובה ביותר שלו.

 

מוטיב ה[[שקט]] הוא בעל תפקיד מרכזי במספר מיצירותיו של קייג'. כבר ביצירה "דואט לשני חלילים" (Duet for Two Flutes), אותה כתב כשהיה בן 22 בלבד, השתמש קייג' במקטע ארוך של שקט בפתיחה. השקט מהווה אלמנט מבני חשוב גם בחלקים מאוסף היצירות "סונטות ואינטרלודים" (Sonatas and Interludes), ביצירה "מוזיקה של שינויים" (Music of Changes) וביצירה "שתי פסטורלות" (Two Pastorales).

 

גורם נוסף שהשפיע על קייג' ביצירה מקורו ב[[אמנות חזותית]]. בשנת 1951 יצר ידידו של קייג', ה[[אמן (אמנות)|אמן]] [[רוברט ראושנברג]], סדרת [[ציור]]ים [[לבן|לבנים]]. הרעיון האמנותי שעמד מאחורי הציורים, שנוצרו על ידי צביעת [[קנבס]] ב[[צבע (חומר)|צבע]] ביתי לבן, הוא שהם משתנים לפי תנאי ה[[אור|תאורה]] בחדר בו הם מוצגים ומושפעים מה[[צל]] שמטיל עליהם הקהל הצופה בהם. יצירה זו השפיעה על קייג' ליצור יצירה מקבילה בעולם המוזיקה, שבה השקט מתפקד כבד הקנבס הלבן, ובו משתקפים צלילי ה[[אמביינט]] המשתנים - קולות הנגנים, הקהל, והסביבה החיצונית.

 

היצירה של קייג' לא הייתה הראשונה שכללה מקטע ארוך של שקט. להלן מספר דוגמאות ליצירות קודמות של אמנים אחרים שהשתמשו באותו הרעיון:

* היצירה Funeral March for the Obsequies of a Deaf Man ("מארש הלוויה של איש חירש") שנכתבה בשנת [[1897]] על ידי ה[[הומוריסטן]] ה[[צרפת]]י [[אלפונס אלה|אלפונס אלֶה]] מכילה 9 [[תיבה (מוזיקה)|תיבות]] ריקות. כיוון שאלֶה עבד בשיתוף עם [[אריק סאטי]], אותו העריץ קייג', קיימת אפשרות כי קייג' הכיר את יצירתו של אלֶה. עם זאת, קייג' עצמו העיד כי לא הכיר את היצירה כשכתב את יצירתו 4′33″.

* בשנת [[1949]] כתב האמן הצרפתי [[איב קליין]] יצירה תזמורתית בת 40 דקות בשם Monotone-Silence Symphony (סימפוניית השקט המונוטוני). היצירה נכתבה בשני פרקים - פרק ראשון בן 20 דקות המכיל זמזום קבוע, ופרק שני בן 20 דקות הכולל שקט מוחלט.

 

אורך היצירה הוא 4 דקות ו-33 שניות, בחלוקה לשלושה פרקים - הפרק הראשון באורך 30 שניות, הפרק השני באורך 2 דקות ו-23 שניות והפרק השלישי באורך דקה אחת ו-40 שניות. אחת ההשערות היא כי אורכה של היצירה - 273 שניות - קשור לטמפרטורת [[האפס המוחלט]] (273 [[מעלות צלזיוס]] מתחת לאפס). עם זאת, קייג' עצמו טען כי הדבר לא עלה בדעתו עת כתב את היצירה וקבע את אורכה.

 

השמעת הבכורה ("פרמיירה") של היצירה בוצעה על ידי דיוויד טודור ב-[[29 באוגוסט]] [[1952]] בעיר וודסטוק שבמדינת [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], במסגרת מופע של יצירות מודרניות ל[[פסנתר]]. טודור התיישב ליד הפסנתר אל מול הקהל, וכאות לתחילת הקטע סגר את כיסוי הקלידים של הפסנתר. על מנת לסמן את המעבר בין פרק לפרק, פתח טודור את המכסה לרגע וסגר אותו שוב. במשך כל זמן היצירה לא נוגן כל צליל, וטודור שמר על שקט מוחלט. לאחר השמעת הבכורה, טען קייג כי הקהל לא הבין כלל את היצירה ולא הקשיב לה באופן הנכון. הוא הסביר כי שקט הוא דבר שלא קיים במציאות, וכי הדבר אותו חשב הקהל בטעות כ"שקט" היה מלא בקולות מקריים - הרוח הנושבת מחוץ לאולם, טיפות הגשם על הגג ואף קולות שהפיקו המאזינים עצמם במהלך הפרק השלישי, בעודם משוחחים ביניהם אודות היצירה או עוזבים את המקום.

 

היצירה 4′33″ בוצעה והוקלטה מספר פעמים, ולהלן פירוט של מעט מהביצועים המוכרים:

* המלחין האמריקאי [[ג'יימס טני]] ביצע את היצירה בשנת [[2002]] לציון 50 שנה לכתיבתה.

* בחודש ינואר [[2004]] שודר בתחנת ה[[רדיו]] "רדיו 3" של [[BBC]] ביצוע "תזמורתי" של היצירה, שהוקלט על ידי [[תזמורת רשות השידור הבריטית]]. [[טכנאי קול|טכנאי הקול]] של תחנת הרדיו נאלצו לבצע שינויים טכניים במערכות השידור הממוחשבות, כיוון שאלה מתוכנתות לבצע מהלכי חירום במקרה בו השידור שקט למשך פרק זמן מסוים. לטובת שידור היצירה בוטלו מנגנוני חירום אלה.

* במסגרת תוכנית המערכונים הטלוויזיונית "The Fast Show" ששודרה ב-BBC, הוקלט ביצוע של היצירה בסגנון [[ג'אז]]. הביצוע ארך כ-90 שניות בלבד, ויוצרי הסדרה תירצו זאת בכך שמדובר בסגנון מוזיקלי אחר, וכי יצירה מוזיקלית פתוחה לשינויים על פי ראות עיניו של המבצע.

 

בשנת [[1962]] כתב קייג' את היצירה '''0′00″''', שכונתה גם "'''4′33″ מספר 2'''". הפרטיטורה של היצירה כוללת הוראת נגינה בת משפט אחד בלבד: "במצב של הגברה מרבית, בצע פעולה ממושמעת" ("In a situation provided with maximum amplification, perform a disciplined action."). נהוג להגדיר את אקט כתיבת משפט זה על ידי קייג' כביצוע הראשון של היצירה. מאוחר יותר הוסיף קייג' ארבעה סייגים נוספים להוראות הנגינה: על המבצע לאפשר כל הפרעה שהיא לביצוע הפעולה, על הפעולה לקיים התחייבות כלשהי לאחרים, בכל ביצוע של היצירה יש להשתמש בפעולה שונה, והפעולה לא תהיה ביצוע של יצירה מוזיקלית.

 

* [http://www.guardian.co.uk/music/2004/jan/18/classicalmusicandopera2 מאמר על אודות היצירה] ב-UK Observer {{אנגלית}}

* [http://news.bbc.co.uk/1/hi/entertainment/music/3401901.stm אודות ביצוע היצירה ב"רדיו 3" של BBC] (כולל קטע אודיו של היצירה) {{אנגלית}}

* {{הארץ|נעם בן זאב|שקט מופתי: ג'ון קייג' בדרך אל ראש מצעד המכירות הבריטי|1204856|20.12.2010}}

 

<div style="direction: ltr;">

* Bek, Joseph. "Erwin Schulhoff", Grove Music Online, ed. L. Macy