CMV – הבדלי גרסאות

{{מיון

|קבוצה=קבוצה I (נגיפי dsDNA)

|משפחה=''[[Herpesviridae]]''

CMV מכיל [[DNA]] דו-גדילי ומשויך לקבוצת ה[[הרפס]]. הידבקות בנגיף ניתנת לאבחון באמצעות [[בדיקת דם]]. על פי נתונים שנאספו ב[[ארצות הברית]], כ-50% עד 80% מבני האדם נדבקים בנגיף זה. בדרך כלל הנגיף גורם למחלה קלה עם סימפטומים קלים של [[מונונוקלאוזיס זיהומי]] (מחלת הנשיקה) או סימפטומים הדומים לאלו של התקררות.

 

הנגיף עלול להיות קטלני עבור אוכלוסיות עם מערכת חיסון פגועה עקב מצב רפואי כגון [[סרטן (מחלה)|סרטן]], [[איידס]] או [[השתלת איברים|השתלת איבר]].

 

במקרים של הידבקות ראשונית של האם במהלך ההריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הוא בין 30% ל-50%. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההריון, רק כ-10% יוולדו חולים. כ-10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעתים גם בראיה. כיום קיים קושי כיום לאבחן ולזהות מי מבין העוברים שנדבקו במחלה יפתח סיבוכים בעתיד.

 

באופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר רוטינית ל-CMV בהריון. באותם מקרים בהם מזוהה זיהום ראשוני במהלך ההריון (לדוגמה בעת תלונה של האם על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בנגיף. האבחון יכול להתבצע בשיטות הבאות:

* בדיקות הדמיה: ניתן לבדוק ב[[אולטרה סאונד]] סימנים לפיגור בגדילה, מיעוט מי שפיר, מיקרוצפלי, הרחבת חדרי מוח וקלציפיקציות (הסתיידויות).

* דיקור חבל הטבור: בדרך זו ניתן גם לבדוק את רמת טסיות העובר, תפקודי כבד ורמות IGG עובריות כדי לדעת עד כמה העובר חולה.

 

קיימות מספר תרופות לטיפול בזיהום על רקע הדבקה ב-CMV, כשהנפוצה בהן נקראת [[גנציקלוביר]]. תרופות אלו מותרות לשימוש בזיהום על רקע CMV אצל חולים עם דיכוי של מערכת החיסון. בזיהום הנגרם כתוצאה מ-CMV מולד, טיפול בגנציקלוביר יכול למנוע בחלק מהמקרים פגיעה בשמיעה, אך נדרש טיפול ממושך.

 

*[http://www.doula.co.il/Index.asp?ArticleID=1081&CategoryID=304 מאתר דולה]

*[http://www.yoledet.co.il/tests-during-cmv.asp מאתר יולדת]

 

{{הבהרה רפואית}}

 

[[קטגוריה:נגיפים]]

[[קטגוריה:מחלות נגיפיות]]

 

[[en:Cytomegalovirus]]