אברהם וינברג (הראשון) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
חיבר וכתב חיבורים רבים, חלקם בדרך ה[[קבלה]]. חיבורו החשוב "יסוד העבודה" נמנה בין ספרי ה[[חסידות]] הבודדים שלא נכתבו על ספר [[פרשת השבוע|פרשיות התורה]], אלא כמשנה סדורה המבארת את עיקרי תורת החסידות. חלק נכבד מספרו זה עוסק בביאור [[תורה לשמה]], בו הוא חולק על הרב [[חיים מוולוז'ין]] הסובר כי מהותה של תורה לשמה הינה לימוד לשם ידיעת התורה וסובר, כי לימוד התורה מטרתו להידבק בה' על ידה. נושא זה נמנה בין הנושאים השנויים מאז במחלוקת בין ה[[חסידים]] ל[[מתנגדים]].
כמו קודמיו בשושלת "לכוביץ'-קוברין-סלונים", גם הוא נודע בזיקתו המיוחדת ל[[ארץ ישראל]] ו[[מצוות יישוב ארץ ישראל|יישובה]] ועודד רבים מחסידיו לעלות אליה. צעדו האמיץ והנדיר בפעילותו זו הייתה העובדה ששלח בשנים תר"ל-תרל"ד שלושה מנכדיו הצעירים לעלות לארץ בעודם כבני 13 שנים. כאשר חסידיו ומקורביו הביעו בפניו את פליאתם על צעדו זה אמר, כי "תבוא תקופה של הסתר נורא... וברצונו שתתקיים פינה של חבורתנו בא"י כדי שיהיה סביב מי להתלכד". חסידי סלונים ראו מאז בפעולתו זו [[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]], כיון שבצעד זה אכן הבטיח את המשך מורשתו, לאחר שמרבית חסידות סלונים הושמדה בימי [[השואה]], ומחבורה זו שהתקיימה בא"י שוקמה מחדש החסידות בארץ ישראל. יצויין כי אחד מחסידיו שעלה לארץ בפקודתו בשנת תרל"ה היה סופרו הרב יהודה לייב קסטלניץ אביו של
נפטר בי"א בחשוון תרמ"ד, ונקבר בעיר סלונים. ממשיכו באדמו"רות היה נכדו רבי [[שמואל וינברג מסלונים|שמואל וינברג]] ה"דברי שמואל".
| |||