דיר אבאן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: pl:Dajr Aban |
מ ←היסטוריה: בית גוברין (קיבוץ) |
||
שורה 30:
לפי [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] שנערך בשנת [[1931]] מנו תושבי הכפר 1,531 נפש והיו בו 321 בתים{{הערה|[[זאב וילנאי]], [[אנציקלופדיה אריאל]] עמוד 1621}}. על-פי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים]] שהתקיים בשנת [[1945]] מספר תושבי הכפר עמד על 2,100, ושטחו היה 22,734 [[דונם|דונם טורקי]], מהם 376 דונם בבעלות יהודית ו-789 דונם בבעלות ציבורית{{הערה|{{סקר הכפרים|טבלה=I|נפה=Jerusalem|עמוד=056}}}}
הכפר היה בנוי בצורת מעגל, סביב נקודת מפגש של חמישה כבישים, ביניהם הכביש הראשי ל[[בית גוברין (קיבוץ)|בית ג'וברין]]. הבתים היו בנויים מאבן ו[[בוץ]] ומכוסים ב[[גג]]ות מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] ו[[קש|תבן]]. חלק מהבתים היו מחופים בגגות בצורת [[כיפה (מבנה)|כיפה]] הבנויה מ[[אבן גיר|אבני גיר]]. במרכז הכפר עמד [[מסגד]] '''אל-עומארי''', והיה בו גם [[בית ספר יסודי]]. עד לשנת [[1940]] השתמשו תושבי הכפר במי [[באר מים|בארות]] ו[[בור מים|בורות]]. בשנה זאת, הונח צינור שהוביל לכפר מים מ'''עֵין מרג'לין''' הנמצא כ-5 ק"מ ממזרח לכפר. התושבים התפרנסו בעיקר מ[[חקלאות]], כאשר החלקים ה[[הר]]ריים של הקרקע מנוצלים ל[[מטע]]ים בעוד החלקים המישוריים מנוצלים לגידול [[דגנים]].
ב[[מאורעות תרפ"ט]] יצאו מהכפר פורעים אשר תקפו את ה[[מושבה]] [[הר-טוב]], שרפו אותה, בזזו את רכושה והביאו לנטישתה{{הערה|{{דבר||חורבן הר טוב|1929/09/02|00200}}}}{{הערה|'''קיצור תולדות ההגנה''', בעריכת [[שאול אביגור]], פרופ' [[יהודה סלוצקי]], ואל"מ [[גרשון ריבלין]], עמוד 136. {{ש}} [[יוסי בן-ארצי]], הרטוב, בתוך: [[זאב ענר]] (עורך), '''סיפורי מושבות''', משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1996, עמ' 50.}}. ב[[ואדי]] ממערב לדיר־אבאן, עבר מסלולם של לוחמי [[מחלקת הל"ה]], בדרכם ל[[גוש עציון]], ובקרבת הכפר [[נקע בקרסול|נקעה]] רגלו של אחד הלוחמים, והוא הושב להר-טוב ביחד עם שניים מחבריו. במלחמת השחרור היו הכפר וסביבתו נתונים לשליטת [[חיל המשלוח המצרי|הצבא המצרי]]. במהלך [[ההפוגה השנייה]] התבצרו בדיר־אבאן ובכפרים הסמוכים לוחמי [[מוג'הידין]] בפיקודו של שייח' יאסין אל בכרי.{{הערה|[[יואב גלבר ]], '''קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948'''. אור יהודה : [[כנרת, זמורה ביתן, דביר|דביר]], תשס"ד 2004, עמ' 236}} הכפר נכבש על ידי כוחות [[חטיבת הראל]] ב-[[19 באוקטובר|19]] - [[20 באוקטובר|20]] ב[[אוקטובר]] [[1948]] במסגרת [[מבצע ההר]], ורוב תושביו נמלטו לכיוון [[בית לחם]] ו[[הרי חברון]].{{הערה|[[בני מוריס]], '''לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947''', עמ' 293}}
| |||