אתאיזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←השלכות על האתאיסט: הגהה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 166:
* Sam Wollaston, "Last night's TV," The Guardian, 16 December 2006
* Johns, Ian (2006). "Atheism gets a kick in the fundamentals", The Times.</ref>. פעיל ה[[חשיבה חופשית|חשיבה החופשית]], [[קלארק אדאמס]] היה מן המגיבים לטענות אלה, לשיטתו: "אתאיזם הוא דת כפי שבריאות היא מחלה". האקטיביסט האתאיסטי [[ריצ'ארד דוקינס]] דרש אף הוא בסוגיית הפונדמנטליזם הקשור הן באתאיזם והן [[תפיסות שונות לאלוהת|בתפיסות השונות לאלוהות]], וכתב כי בבחינה זו הוא פונדמנטליסטי בעמדתו האתאיסטית כמעט כמו כל [[אוונגליזם|אוונגליסטי]], אמנם הוא מציין שיש הבדל בין דוגמטיות שמבוססת על אמונה מסוג דתי, לבין אמונה שבסיסה ראיות מדעיות. לפי דוקינס, ההבדל בכך שאדם דתי לא ישנה את דעתו גם אם ייחשף לראיות הסותרות אותה באופן מוחלט, לעומתו, החושב באופן מדעי, שכן ישנה אותה. הסברו הכללי של דוקינס אינו נוגע בהכרח לפולמוס מבוסס אתאיזם, אמנם, לשיטתו בהקשר זה, אתאיסט ינטוש את תפיסתו ברגע שיווכח בראיות פיזיקאליות לקיום האל<ref>Dawkins, Richard (2006). The God Delusion. Boston: Houghton Mifflin Co.. . ISBN 0-618-68000-4.</ref><ref name="hebrewRTL-dawkins-response">דבריו אלו של דוקינס הובאו, בין היתר, כתגובה לביקורת ששטח בפניו האגנוסטיקן סטיבן ג'יי גולד, בהתאם למה שכינה "אידיאולוגיה לא מתפשרת". ראו <div style="direction:ltr;text-align:left;">Stephen Jay Gould, "Darwinian Fundamentalism", The New York Review of Books, June 12, 1997.</div></ref>.
בספרו "אין הרואה את אלוהים", הפילוסוף הנוצרי [[מייקל נובאק]], סוקר, בין היתר, את ספריהם של שלושה כותבים אתאיסטים ידועים: [[ריצ'ארד דוקינס]], [[סם הריס]], ו[[דניאל דנט]]. בהקשר זה כתב<ref>http://www.adventistreview.org/article.php?id=2632</ref><ref>Michael novak, "No one sees God", p 31</ref>: {{ציטוט|תוכן=כל השלושה מניחים שאתאיסטים "מפקפקים בכל", או, "שואפים לביקורת עצמית חסרת-מעצורים ועד עייפות", ועדיין, בשלושת ספריהם לא הביאו ראייה, ולו קלושה, לפקפוק מצידם, באתאיזם שלהם.}}▼
עולה מדבריו של [[בלז פסקל]] כי אתאיזם היא אמנם [[עמדה]] חד-משמעית, אך כזו שלא מאפשרת ביקורת-עצמית אודותה, באומרו "האתאיזם מביא עימו חשיבה איתנה, אך עד לנקודה מסויימת".
=== הימורו של פסקל ===
▲בספרו "אין הרואה את אלוהים", הפילוסוף הנוצרי [[מייקל נובאק]], סוקר, בין היתר, את ספריהם של שלושה כותבים אתאיסטים ידועים: [[ריצ'ארד דוקינס]], [[סם הריס]], ו[[דניאל דנט]]. בהקשר זה כתב<ref>http://www.adventistreview.org/article.php?id=2632</ref><ref>Michael novak, "No one sees God", p 31</ref>: {{ציטוט|תוכן=כל השלושה מניחים שאתאיסטים "מפקפקים בכל", או, "שואפים לביקורת עצמית חסרת-מעצורים ועד עייפות", ועדיין, בשלושת ספריהם לא הביאו ראייה, ולו קלושה, לפקפוק מצידם, באתאיזם שלהם.}}
{{ערך מורחב|ערכים=[[ההימור של פסקל]]}}
בלז פסקל פיתח את [[ההימור של פסקל|הימורו הידוע]]<ref>Pascal, Blaise; Ariew, Roger (2005). Pensées. Indianapolis, IN: Hackett Pub. Co.. p. 51. ISBN 9780872207172. Retrieved 2009-07-27.</ref>, הטוען כי משתלם להאמין באלוהים מסיבות הסתברותיות.▼
===נגזרות מוסריות ===
שורה 218 ⟵ 223:
=== השלכות על האתאיסט ===
יש הגורסים כי לאמונה באל-אישי וליישומם של רעיונות דתיים שונים, יש יתרון פסיכולוגי ובריאותי.▼
לפי [[אלברט איינשטיין]] אתאיסטים שדת נכפתה עליהם בילדותם, נוטים להדגיש את תפיסתם. הוא מנסח זאת בדברים הבאים, ככעס על הניסיונות לשייכו למחנה מסוים בוויכוח התאיסטי-אתאיסטי; <ref>^ Albert Einstein in a letter to M. Berkowitz, 25 October 1950; Einstein Archive 59-215; from Alice Calaprice, ed., The Expanded Quotable Einstein, Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 2000, p. 216.</ref>
▲בלז פסקל פיתח את [[ההימור של פסקל|הימורו הידוע]]<ref>Pascal, Blaise; Ariew, Roger (2005). Pensées. Indianapolis, IN: Hackett Pub. Co.. p. 51. ISBN 9780872207172. Retrieved 2009-07-27.</ref>, הטוען כי משתלם להאמין באלוהים מסיבות הסתברותיות.
{{ציטוט|תוכן="לדעתי הרעיון של אלוהים אישי הוא ילדותי. יכולים לקרוא לי אגנוסטיקן, אך אני לא שותף לרוח הלוחמת של האתאיסטים, שהתלהבותם נובעת בעיקר מהפעולה הכואבת של שחרור כבלי ההטפה הדתית שקיבלו בנעוריהם".}}
▲יש הגורסים כי לאמונה באל-אישי וליישומם של רעיונות דתיים שונים, יש יתרון פסיכולוגי ובריאותי.
יש מי שטענו שתפיסות נון-אתאיסטיות מסוימות, למרות שהן דתיות, תורמות לאדם, בעוד שאתאיזם אינו מספק התנסויות אלה ואף מונע אותו מהן, יש שהרחיקו לטעון שמניעת התנסויות פילוסופיות או דתיות מסוימות, יכולות לפגוע באדם עד כדי אומללות, לדוגמה במניפסט של פסקל<ref>Pascal, Blaise (1669). Pensées, II: "The Misery of Man Without God".</ref> ועוד<ref>Smith 1979, p. 275. "Perhaps the most common criticism of atheism is the claim that it leads inevitably to moral bankruptcy."</ref><ref>The Dawkins Delusion? by Alister McGrath, citing, e.g., David Myers, “The Funds, Friends and Faith of Happy People.” American Psychologist 55 (2000): 56–67; Harold G. Koenig and Harvey J. Cohen, The link between religion and health : psychoneuroimmunology and the faith factor. Oxford: Oxford University Press, 2002; Marc Galanter, Spirituality and the healthy mind : science, therapy, and the need for personal meaning. Oxford: Oxford University Press, 2005.</ref>.
| |||