מיגו – הבדלי גרסאות

[[רב חסדא]] היה מחשיב מאוד את דין המיגו, והיה פוסק שגם יש [[עדים]] כנגד הטענה הנתמכת ב"מיגו", תנצח טענת המיגו. כך למשל, באו לפניו שני אנשים בדין תורה על הקרקע, כאשר עדים מעידים על אחד מהם ש[[ירושה (משפט עברי)|ירושה]] היא לו מאבותיו, ועדים אחרים מעידים על השני ש[[חזקת קרקעות]] עומדת לטובתו, שכן אכל בקרקע שלושהשלוש שנים. אלא שבאופןבאופן כזה, אין משמעות לחזקת הקרקעות האומרת כי יש [[חזקה (הלכה)|להניח]] מספק שהקרקע של המחזיק, שהרי עדים מעידים אחרת, אך טענת ה[[מיגו]] תכריע את דין התורה - לפי שיטת רב חסדא -, שהרי יכול היה לטעון המחזיק שקנה את הקרקע מהראשון שהעדים מעידים שהקרקע שלו, וממילא לא תהיה סתירה בין העדים לחזקת הקרקעות האומרת שיש להניח שהקרקע שלו, ומכיוון שיש לו מיגו, העדיפות בדין התורה היא שלו וידו על העליונה. ה[[ראשונים]] מסבירים, כי על ידי המיגו בית הדין יחרוג מהמשמעות הסבירה של טענותיו, ויסביר שמה שטען השני שהקרקע הייתה תמיד שלו הכוונה היא שמוחזקת היא בידו ללא כל עוררין כאילו ירשה מאבותיו, למרות שקנאה מבעל הדין השני, ששלו הייתה. [[אביי]] ו[[רבא]] חלוקים גם על פסק דין זה של רב חסדא{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|לג|ב}}.}}, אך [[רבה]] סבור כמו רב חסדא{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|לא|א}}.}}.