ניסן טורוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
{{אין תמונה|גבר}}
'''ניסן טורוב''' ([[ו' באלול]] [[תרל"ז]], [[15 באוגוסט]] [[1877]] - [[י"ג בניסן]] [[תשי"ג]], [[29 במרץ]] [[1953]]) היה [[מחנך]], [[פסיכולוג]], [[סופר]] ו[[מתרגם]] [[עברי]] יליד [[רוסיה]], ממייסדי ומנהלו הראשון של "[[מכללת לוינסקי לחינוך|בית המדרש למורות ביפו (מוסד חובבי ציון) לזכר א. ל. לוינסקי]]".
==ביוגרפיה==
טורוב נולד ב[[שטעטל|עיירה]] [[ניסוויז']] (Nieswiez) שב[[פלך מינסק]] ב{{ה|אימפריה הרוסית}} ([[רוסיה הלבנה]]. אביו היה שמואל ליב, [[סוחר]] ומשכיל עברי שהתגורר מרבית הזמן ב[[מוסקבה]] ואימו הייתה בעלת חנות קטנה. הוא גדל בבית עם חינוך מסורתי ב"[[תלמוד תורה|חדר]]".
שורה 8:
השכלתו של טורוב ב[[עברית]] וב[[רוסית]] הייתה מועטה יחסית, כיוון שהוריו התקשו לממן לו [[מורה פרטי|מורים פרטיים]] באופן תדיר, לכן שקע בלימוד עצמי. אולם לאחר שמלאו לו שתים עשרה שנים, הצטרף יחד עם אימו ואחיו לאביו במוסקבה, שם נרשם לבית הספר ל[[ציור]] והיה שם תלמיד יהודי יחיד וסבל מהתקפות [[אנטישמיות]]. עם גירוש היהודים ב-[[1890]] ממוסקבה משפחתו חזרה לניסוויז', וטורוב עבר לוילנה כדי להמשיך את לימודיו בבית-הספר לציור שם. מפגש עם וילקומיץ הוביל אותו לבחירת מקצוע ה[[הוראה]] ולשם כך הוא התקבל ל[[גימנסיה]], אותה סיים כעבור שנה ונרשם לבית המדרש למורים ב[[וילנה]], ובו היו מורים לעברית לצד מורים לרוסית, בהם ה[[בלשן]] [[יהושע שטיינברג]] שהפך למורו ותומכו של טורוב.
במהלך לימודיו התקרב אל ה[[ציונות]] וגדל רצונו לעלות ל[[ארץ ישראל]] ושם לעסוק בהוראה. אולם עם סיום לימודיו לימד הוראה במספר מקומות. תחילה התמנה למנהל ומורה בבית הספר לילדי היהודים בעיירה ויסוקי ליטובסק, עד שהשתקע ב[[וורשה]], ושם גם שלח אל [[נחום סוקולוב]] עורך עיתון [[הצפירה]], [[תרגום]] לסיפור יהודי-רוסי. סוקולוב שהתרשם מסגנונו של טורוב הזמין אותו להיות סופר קבוע בעיתון. הוא החל בכתיבת סיפורים מקוריים בכתב העת "[[הדור]]" של [[דוד פרישמן]] וב"[[השילוח (כתב עת)|השילוח]]"
לאחר תקופה בה שהה בוורשה יצא ללמוד השתלמות ב[[פדגוגיה]] וב[[פסיכולוגיה]] באוניברסיטאות ב[[אוניברסיטת לייפציג]] שב[[גרמניה]] התמחה ב[[פסיכולוגיה נסיונית]] וב[[לוזאן]] שב[[שוויץ]] פגש את וילקומיץ שהכיר לו את [[יצחק אפשטיין]]. ובגיל 29 קיבל טורוב את התואר [[דוקטור]]
בשנת [[1906]] קיבל טורוב הצעה להיות מפקח ברשת מוסדות החינוך של "חברת מפיצי השכלה בישראל" ב[[פטרבורג]] וסביבתה, ובאותה השנה הוזמן על ידי [[מנחם אוסישקין]] לארץ ישראל כדי לנהל את הבית הספר לבנות ביפו. בהגיעו אליו באוגוסט [[1907]] יזם תוכנית לימודים חדשה, שהשתלבה הדרגתית לזו הקיימת. תחילה קבע ישיבות מורים שבועיות כדי לדון בבעיות החינוכיות וההתנהגותיות השונות ולאחר מכן יזם פעילויות ייחודיות לשיפור הלמידה.
שורה 22:
בשנת [[1917]] במהלך [[גירוש יפו]] עבר על הגליל למשפחת וילקומיץ ב[[ראש פינה]] שם יסד בית ספר לילדיהם של גולי יפו ב[[טבריה]] ו[[צפת]]. בשלהי הסתיו של אותה השנה, התגנב לוועידת המורים ב[[בן שמן]] ובשל התמהמותו בחזרה נותר בשטח הכיבוש הבריטי, ושם פעל להחייאת החינוך.
בשנת [[1919]] הוזמן לערוך את היעתון "חדשות הארץ" לימים עיתון [[הארץ]]), שי. ל. גולדברג החלו בהוצאתו בירושלים. אולם במהרה גילה שהדברים לא ייעשו לפי טעמו ודעתו ולכן יצא לפעילות בת שנתיים ל[[ארצות הברית]], פעילות שנמשכה למשך שארית חייו. בארצות הברית היה נשיא פא"ן קלאב העברי. בית המדרש למורים בבוסטון הזמין אותו ואחר כך הפך לפרופסור ב
בשנת [[1938]] יצא ספר מיוחד עבור יובל השישים שלו "'''ספר טורוב'''".
טורוב נפטר ב[[ניו יורק]] בשנת [[1953]] ולאחר מותו הועלה לישראל ונקבר ב[[12 במאי]] ב[[בית הקברות טרומפלדור]]{{הערה|{{דבר|הודעת פטירה|פרופ' ניסן טורוב ז"ל|1953/05/12|00123|||Ad}}}}.
| |||