מערכי דיור בשיקום פסיכיאטרי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Hadastamar (שיחה | תרומות) יצירת דף עם התוכן "{{בעבודה אקדמית|קורס= קורס מבוא לשיקום פיסיכיאטרי, המרכז האוניברסיטאי אריאל |יעד=01.03.12}}" |
Hadastamar (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה אקדמית|קורס= קורס מבוא לשיקום פיסיכיאטרי, המרכז האוניברסיטאי אריאל |יעד=01.03.12}}
==דיור==
מערכי ה'''דיור''' תוכננו על מנת לתת מגוון שירותים למשתקמים בעלי נכות נפשית בהתאם לצורכיהם האינדבידואלים. מסגרות אלה קמו כאלטרנטיבה לתנועה המוסדית שהייתה נהוגה בשירותי בריאות הנפש. המטרה המרכזית של מערכי הדיור היא לספק דיור יציב ועצמאי למשתקמים במסגרת קהילתית (1).
===רקע והתפתחות===
עד שנות השישים מרבית האנשים שהשתחררו מאישפוז במסגרת פסיכיאטרית והיו בעלי יכולת תפקוד גבוהה שבו לגור עם משפחותיהם. באמצע שנות השישים גם אנשים לאחר אשפוז ארוך ובעלי ליקויים תפקודיים משמעותיים שבו לבתיהם ללא התחשבות בצורכי הדיור שלהם. במקביל לכך, קמה תנועה שקראה למצוא אלטרנטיבות דיור אחרות מלבד אשפוז במוסדות פסיכאטריים. משנות החמישים החלו בתי החולים הפסיכאטריים לפתח מודלים של מסגרות דיור הכוללות חזרה הדרגתית לקהילה ודגלו בשילוב הדרגתי ומפוקח עד לשילוב אופטימאלי בקהילה. תחילה שוחררו המשתקמים ממסגרת האשפוז לבתים קבוצתיים מפוקחים (Supervised group homes), לאחר מכן שולבו במסגרות פחות מפוקחות ולבסוף בדיור עצמאי ללא פיקוח. במקביל לרמת הפיקוח במערך הדיור ניתנו שירותי תמיכה שונים כגון פיקוח תרופתי, [[ייעוץ פסיכולוגי]], חינוך וייעוץ תעסוקתי. (6)
עם השנים פותח מגוון רחב של מערכי דיור למשתקמים אשר מדגישים באופן שונה את ערכי השיקום המנחים בעבודתם ומשתמשים ברמות פיקוח שונות (2).
===סוגי דיור===
1. '''גישת מערך הדיור''' Housing Array Model
מבוססת על ההנחה כי צרכיהם של משתקמים בעלי [[הפרעות נפשיות]] הינם מגוונים ולפיכך יש להתאים רמות שונות של סיוע ותמיכה לכל אחד. כל משתקם מקבל שירותים תמיכתיים בהתאם לצרכיו, יכולותיו והעדפותיו. המגורים במערך הדיור מתאימים למשתקמים החסרים במיומנויות בסיסית של דיור עצמאי ומעניקים למשתקם [[קהילה]] מובנית וחיי חברה. בנוסף, המגורים המשותפים מונעים את הבידוד החברתי בשל מאפייני הפרעתם. קיימים אתגרים רבים בהקמת מערכי דיור מתאימים למשתקמים ביניהם מציאת מיקום למערך ללא התנגדות הקהילה, מציאת מקורות מימון והתמודדות עם ניגוד אינטרסים בין אילוצים כלכלים לצרכיו הקלינים של המשתקם.
שני פגמים עיקריים במודל מערך הדיור:
א. משתקמים רבים מעדיפים שלא לחיות במוסדות כאלה.
ב. קריטריוני הקבלה הקליניים למערך הדיור אינם מוכחים מחקרית. (2)
2. '''דיור נתמך''' Supported Housing
במסגרת הדיור הנתמך מסייעים למשתקם למצוא דיור בקהילה תוך ליווי ותמיכה מצד מקור מקצועי. גישה זו התפתחה בשנות השמונים בעקבות מאבק עורכי דין שהתמחו [[בבריאות הנפש]] אחר מסגרות דיור למשתקמים בקהילה וכאלטרנטיבה למסגרות הקליניות המצויות. בנוסף, הם התייחסו לתנועת הצרכנים אשר ציינו את הדה-הומניזציה וגישה הפטרנליסטית שהיו נפוצות בתכניות המגורים הטיפוליות במסגרת מוסדית. עם השנים ועם העלייה החדה במספר מחוסרי הדיור הסובלים מנכות נפשית פותחו תוכניות דיור נוספות על בסיס רעיון הדיור הנתמך בקהילה. ישנם שני מרכיבים קריטיים של דיור נתמך: עזרה בדיור וניהול מקרה אינטנסיבי. לרוב, הדיור הנתמך מוצע במקביל לטיפול אסרטיבי-קהילתי (ACT) כיוון שישנה התאמה בין ערכים המנחים של תוכניות אלה. ערכים אלה הם נורמאליזציה, אינדבידואציה ותמיכה אינטנסיבית למשתקם. הבדל מרכזי בין תוכניות אלה הוא שדיור נתמך פונה לאוכלוסיה רחבה יותר של משתקמים בעלי נכות נפשית מאשר המודל האסרטיבי-קהילתי.
תכנית מרכזית בדיור הנתמך היא 'הנתיב לדיור' (pathways to housing) המיועדת לאוכלוסיית משתקמים המורכבת ברובה מאנשים המשתקמים מחוסר דיור, נכות נפשית חמורה והפרעות שימוש בחומרים, אשר לרוב נכשלו בתכניות שיקום אחרות, בתי כלא, בתי חולים ומקלטים. תכנית זו מבוססת על אמונה כי דיור הוא זכות בסיסית לכל אדם, החלמה מנכות נפשית היא אפשרית וכי יש לכבד את בחירות האדם בתהליך ה[[שיקום]] המאפשרות לו להחזיר את השליטה בחייו. לכן, בשונה מתכניות דיור נתמך אחרות, תכנית זו מפרידה בין טיפול ודיור ואינה דורשת השתתפות בטיפול או תנאים מקדימים אחרים על מנת לקבל זכאות לדיור. במסגרת זו מסייעים למשתקמים במציאת דיור מיידי, עצמאי וקבוע, בליווי בתהליכים בירוקרטיים ובסיפוק טיפולים תומכים ומתמשכים לפי בחירת המשתקם, הניתנים על ידי צוות רב מקצועי הכולל פסיכיאטר, אחות, מומחה תעסוקה, [[עובד סוציאלי]] ועוד. כל זאת נועד למען החלמת המשתקם והשתלבותו המחודשת בקהילה. תכנית זו מובילה את המשתקמים לייצב את מחלתם, להסתגל למגורים ולבסס קשרים חברתיים וקהילתיים. (3) (4)
ביקורת על מודל הדיור הנתמך:
א. שתוכנית זו אינה מתאימה לכלל אוכלוסיית המשתקמים וכי בשלבי השיקום הראשונים ישנה חשיבות לשיטות מובנות יותר.
ב. המשתקמים חשים בידוד חברתי כתוצאה מהמגורים העצמאיים בסביבה הקהילתית. למרות שדיור נתמך מבוסס על עיקרון השילוב בקהילה השגת שילוב זה אינה פשוטה ומשתקמים רבים נותרים מבודדים בדירותיהם ללא יצירת קשרים עם הקהילה.
ג. לעיתים מערך הדיור הנתמך אינו מתחשב באילוצים הכלכליים של הקהילה. דיור אטרקטיבי, בטוח ובעל מחיר סביר אינו פתוח לשוק הרחב. (2)
3. '''דיור בעת משבר''' Crisis Housing
אלטרנטיבה מעשית לאשפוז פסיכיאטרי כאשר סיבת הפנייה לעזרה פסיכיאטרית היא אי יציבות הקשורה בדיור. במקרים רבים מוצאים עצמם אנשים בעלי נכות נפשית מגורשים ממקום מגוריהם לא רק על רקע כלכלי אלא גם על רקע התנהגותי. על מנת לבצע סינון בין משתקמים הזקוקים לאשפוז ובין אלה הזקוקים לדיור בעת משבר יש לבדוק התנהגות אלימה, [[אובדנות]] ושימוש בחומרים.
קיימים שני סוגי דיור בעת משבר:
א. אינדבידואלי: השמה של המשתקם בבתי אומנה או במסגרות קהילתיות כגון אכסניות.
ב. קבוצתי: מתקנים מורשים שמטרתם היא קליטת משתקמים בעת משבר פסיכאטרי שאינו מחייב אשפוז.
מחקרים מראים כי מבחינה כלכלית דיור בעת משבר פחות יקר מאשפוז פסיכאטרי. (2)
===דיור בישראל===
כחלק מחוק שיקום נכי נפש בקהילה תש"ס (2000) אנשים בעלי נכות נפשית בשיעור של 40% לפחות זכאים לקבל [[סל שיקום]] לשיפור מצבם ולשילובם האופטימלי בקהילה. חלק משירותי השיקום המוצעים למשתקמים במסגרת הקהילה הינו דיור.
בישראל סוגי הדיור הנתמך נחלקים לשניים: הוסטל ודיור מוגן. הוסטל הוא מסגרת דיור בקהילה למשתקמים הזקוקים לתמיכה ולליווי אינטנסיביים בכל שעות ביממה. לכל דייר בהוסטל מותאמת תוכנית אישית אשר מטרתה לקדם חיים עצמאיים של המשתקם בקהילתו. החלוקה לסוגי ההוסטלים היא על בסיס רמת תפקודו של המשתקם, בעוד בהוסטל מסוג רגיל או מתוגבר מתגוררים משתקמים ברמת תפקוד גבוהה בהוסטל הכוללני מתגוררים משתקמים ברמת תפקוד בינונית.
במסגרת הדיור הנתמך הנוספת ,הדיור המוגן, המשתקמים מתגוררים בדירות בקהילה כאשר שירותי הדיור המסופקים הם השגחה וליווי של אם/אב בית ושל איש מקצוע בריאות הנפש. במסגרת זו מנחים ומלווים את הדיריים במילוי מטלות כגון ניהול משק בית, שימוש בכסף, יחסי שכנות ועוד. סוגי הדיור המוגן מסווגים על פי מספר ביקורי אנשי הצוות בדירת המשתקמים. בדיור מוגן מסוג לווין מתקיימים עד שני ביקורים בשבוע, בדיור מוגן מתקיימים בין שלושה לחמישה ביקורים בשבוע ובדיור מוגן מתוגבר מתקיימים עד שישה או שבעה ביקורים שבועיים.
נכון לשנת 2007 השתמשו כ- 7,284 משתקמים במערכי הדיור במדינת ישראל. (5)
===המחקר בתחום===
כיום ישנה הסכמה בקרב חוקרים כי המחקר על דיור עדיין חלש. מצב זה נוצר בשל מספר סיבות:
א. רוב המחקרים בתחום אינם מתבצעים על בסיס תיאוריה כלשהיא.
ב. רוב המחקרים אינם משתמשים בהגדרות ברורות לשם קביעת תנאי המחקר ואף חסרים כלי מדידה אמינים.
ג. קיימת חוסר הסכמה בקרב חוקרים בתחום לגבי תוצאות הדיור.
ד. המשגות שונות של דיור היוצרות בלבול בספרות המחקרית.
ה. רוב המחקרים על דיור אינם ניסויים ולכן מסקנותיהם אינן חזקות. (2)
(1) Wright, P.N., & Kloos, B. (2007). Housing environment and mental health outcomes: A levels of analysis perspective. Journal of Environ Psycho. 27(1), 79–89.
(2) orrigan, K. T.Mueser, G. R. Bond, R. E. Drake, & P. Solomon (Eds.) .(2008). Principles and Practice of Psychiatric Rehabilitation. New York,NY: GuilfordPress.
(3) Pathways to Housing, Inc., New York 2005 APA Gold Award: Providing
Housing First and Recovery Services for Homeless Adults With Severe
Mental Illness. Psychiatric Services, 56(10), 1303 - 1305.
(4) Rog, D. J. (2004). The evidence on supported housing. Psychiatric
Rehabilitation Journal, 27(4), 234-244.
(5) משרד הבריאות, המחלקה למידע והערכה. (2008). שיקום פסיכיאטרי בקהילה. ירושלים: משרד דפוס ממשלתיים.
(6) Padgett, D.K., Gulcur, L. & Tsemberis, S. (2006). Housing First Services for People Who Are Homeless With Co-Occurring Serious Mental Illness and Substance Abuse. Research on Social Work Practice, 16(1), 74-83.
| |||