מהומות 1919 במצרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 16:
=== רקע כלכלי ===
# '''השגשוג והתלות בבריטניה לפני מלחמת העולם הראשונה''': הרפורמה המינהלית שהנהיגו הבריטים ב[[חקלאות]] מאז שכבשו את מצרים בשנת [[1882]], הביאה שגשוג ללא תקדים ועושר למספר קטן של בעלי קרקעות{{הערה|שם=Roberts|Roberts, עמודים 751-752}}<ref>וטיקיוטיס, פ.ג., תולדותיה של מצרים ממחמד עלי עד סאדאת, (פרינסטון, 1991)</ref>. גידול ה[[כותנה]] במצרים היה הענף המרכזי עליו התבססה הכלכלה המצרית. אולם הרווחה הייתה זמנית; עיבוד הכותנה תחת החשש מ[[מונופול]] אמריקאי על שוק הכותנה הביא למצוקה בקרב המצרים. האמרת מחירי המזון והגידול בממדי ה[[עוני]] היוו זרז לעליית תנועות פוליטיות.
# '''השפעת מלחמת העולם הראשונה על הכלכלה''': בשנותיה הראשונות של המלחמה הפסיד ענף הכותנה המצרי יותר מעשרים מיליון לירות. לאחר הירידה במחירי הכותנה חלה עלייה חדה, מ-38$ ל[[קנטר (מידה מצרית)|קנטר]]{{הערה|כ-45.02 קילוגרם}} בשנת 1916 ל-90$ לקנטר בשנת 1919<ref name="Badrrawi">Badrrawi, Malak, Political Violence in Egypt 1910-1925 (Surrey, 2000).</ref>. כתוצאה מכך החלו בעלי הקרקעות להסב את השטחים אשר שימשו לגידול [[חיטה]] לשטחי גידול כותנה. הייתה זו הסיבה העיקרית לצניחה באספקת המזון ולעלייה במחירי מוצרי המזון.
שורה 28:
#:* '''משטר צבאי ''' - באותה עת, היו מרבית המשכילים המצרים מוטרדים יותר מענייני הכלכלה מאשר מההשלכות הפוליטיות של הצהרה זו. ההצהרה גרמה להרחבת הפער בין הממשלה המצרית ללאומנים. ב-[[2 בנובמבר]] [[1914]] הוכרז במצרים [[משטר צבאי]], לפיו נשאה בריטניה בנטל להגן על מצרים, בעוד המצרים התחייבו שלא לסייע לאויבי בריטניה במלחמה. בשלב זה לא הועלו פתרונות לבעיות פוליטיות שעלולות להיווצר, כתוצאה מהשפעת המשטר הצבאי על עתידה של מצרים. [2]
#:* '''בפני הבריטים עמדו שתי ברירות''' - האחת, לכלול את מצרים באימפריה הבריטית, השנייה לפנות את מצרים ולהכריז על עצמאותה. הוחלט על פתרון [[אד הוק]]: הכרזה על הפיכתה של מצרים לסולטנות והחלת הפרוטקטורט הבריטי עליה ב-[[14 בדצמבר]] [[1914]]. תנאי הפרוטקטורט השפילו את הלאומנים מצד אחד והיו מעורפלים ומפיחי תקווה באשר לעתידה של מצרים מצד שני. והתקווה באשר לעתידה של מצרים שניתנה כפיצוי על ההשפלות, לא תישכח במהרה.
# '''תלאות המלחמה''' - במהלך מלחמת העולם הראשונה הפכו הבריטים אגרסיביים יותר במאמציהם לשלוט על כל מצרים. בנוסף להכנסתם של פקידים אזרחיים רבים שניהלו את הבירוקרטיה, [3] עם עליית חשיבותה של מצרים כבסיס לפעולה במלחמה
#:* '''הגיוס בכפייה''' - גדוד עבודה מצרי וגדודי גמלים לתעבורה נוסדו כדי להקים [[הרכבת בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה#'הרכבת הצבאית לארץ ישראל' (PMR) הבריטית|מערכת של רכבות בסיני]], לעזרת הבריטים במלחמה. האחראית על סיפוק העובדים הייתה ממשלת מצרים. הגיוס היה בתחילה על בסיס התנדבותי, אך בשל הדרישה הגוברת לכח אדם הוא הפך לגיוס בכפייה{{הערה|שם=Botman|Botman, עמוד 26}} . תוצאה משמעותית של נסיבות אלו היא שינוי בתפיסת עולמו של הפלאח המצרי. בקרב הפלאחים התפתחו כעס ומירמור על הגיוסים הכפויים למען מלך וצבא זרים, נגד הסולטאן
#:* '''המחסור במזון''' - המלחמה הביאה עימה עלייה במחירי מוצרי המזון הבסיסיים,בשל שתי סיבות עיקריות: המרת השטחים שנועדו לעיבוד חיטה לשטחים לעיבוד כותנה, שהביאה למחסור במוצרי מזון בסיסיים והתגברות הביקוש מצד כוחות הצבא שחנו במצרים למוצרי מזון. המצרים חשו שהם עוברים מלחמה שלא קשורה ישירות אליהם והחלה מגמה של האשמת הבריטים במצב ובשל מצב המלחמה חלה אינפלציה ונגרם סבל לרוב האוכלוסייה. כתוצאה מכך העמיקה העוינות בין הבריטים לבין המצרים כאשר כל צד ננעל בעמדה בלתי מתפשרת.3
#:* '''בעלי אינטרסים''' - מפיקי התועלת ממצב המלחמה שכנעו את המצרים להאמין שהבריטים אחראים לכל הסבל והשחיתות בעוד שבהכרזת הפרוטקטורט נמנעו הבריטים מלקחת אחריות על המינהל במצרים{{הערה|שם=Botman}}.
=== רקע פוליטי ===
# '''עליית הלאומנות בזמן הכיבוש הבריטי''' - במצרים החלה לקום עילית לאומנית בזמן הכיבוש הבריטי. בתי הספר הצרפתיים שפוזרו בכל רחבי מצרים פעלו בעקיפין להגברת השפעתם של רעיונות ליברליים. העילית הלאומנית במצרים הייתה מוגבלת בהגבלות חמורות. מנהיגיה לא יכלו לתפוס את המדיניות הבריטית שהותוותה בהתאם לאינטרסים הבריטים האמפריאליים. הלאומנות המצרית ראתה בבריטים, באריסטוקרטיה המצרית ובאינטליגנציה הסורית אויב פוטנציאלי.1 התפיסה החדשה של הלאומנים התבססה על האמונה, שהשגת עצמאות למצרים צריכה להיווצר מתוך העם המצרי במקום הנסיונות לשכנוע הכוחות הזרים בצידקתה של הדרישה המצרית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, נבנתה ה[[תרבות פוליטית|תרבות הפוליטית]] של מצרים כתגובה לשני גורמים: כאשר נוצר מומנטום חדש לאקטיביזם, המאבק הלאומי חודש והתחזק. הגורם השני הוא הפגיעות החומריות כתוצאה מהמלחמה, שפגעו באוכלוסייה המצרית{{הערה|שם=Botman
# '''עלייתו של סעד זע'לול''' - מנהיג מפלגת אל-ופד אלמצרי סעד זע'לול היה בנו של
#:* '''המשלחת''' - ב-[[13 בנובמבר]] [[1918]] נשלח סעד זע'לול אל בית הנציבות הבריטית בלוויית שלושה אישים מצרים נוספים כדי להביע את מחאתם על ההשפלות שמצרים סובלת בשל מעמד הפרוטקטורט. [6] בשיחתו עם הנציב וינגייט, דיבר סעד זע'לול ללא כל היסוס על הענקת עצמאות מלאה למצרים. המצרים פרשו את הכרזת הבריטים על הפרוטקטורט כסידור זמני העתיד להשתנות לאחר המלחמה בהסכם בין מצרים ובריטניה{{הערה|שם=Botman}}.
# '''הלאומנות הטריטוריאלית''' - בתקופה שלאחר המלחמה עלתה הלאומנות הטריטוריאלית המצרית, אשר הושפעה משלושה גורמים: הגורם הראשון היה הרקע האידאולוגי של התנועה שהנהיגה את המהפכה, מפלגת אל-ופד. מייסדי אל-ופד דגלו בלאומנות טריטוריאלית על פי רעיונותיו של [[אחמד לוטפי א-סייד]]. הגורם השני העיקרי היה תוצאות מלחמת העולם הראשונה ותבוסת האימפריה העת'מאנית שגרמה למצרים בלית ברירה לפתח תפיסות לאומנית טריטוריאלית, השונה מרעיונות הלאום הפאן-ערבי והפאן אסלאמי שהופיעו בשטחי האימפריה העות'מאנית לפני מלחמת העולם הראשונה. 3. הגורם השלישי היה אימוץ התפיסות של שלטון העם והזכות להגדרה עצמית שנפוצו לאחר מלחמת העולם הראשונה. במסגרת זו השפיעו המהפכה ברוסיה בשנת 1917, בשל האופי המהפכני שיש ברעיונות הסוציאליזם שלה1, והצהרת [[14
# '''הממשלה המצרית''' - השילוב של המשטר הצבאי ומעמד הפרוטקטורט נתן בידי השלטונות הצבאיים הבריטים את כל סמכויות החקיקה והביצוע במצרים, בעוד תפקיד ממשלת מצרים היה לאפשר לבריטים לשלוט ולעשות את המוטל עליהם במסגרת המאמץ המלחמתי. לאחר המלחמה, שימש כראש הממשלה
==מפלגת אל-ופד==
שורה 57:
הבריטים לא יכלו לעבור על כך בשקט וגנרל ואטסון, מפקד הצבא בקהיר זימן אליו ב-[[7 במרץ]] [[1919]], את המצרים והזהירם להפסיק את מסע התעמולה. סעד זע'לול התעלם מכך, מכיוון שלדעתו לא הפר שום חוק, לא זמם נגד שום רשות ולא היה בכוונתו לפגוע בבריטים. ב-[[14 בינואר]] 1919, התכנסו כמה מאות תומכי אל-ופד בארמון חמאד אלבאסיל. סעד זע'לול נאם וניתח את יחסי מצרים עם "האורחים הזרים", הכנס החשוב דווח בעיתונות בצורה מוחצנת, במתכוון.9
{{ש}}בתגובה, הגלו הבריטים ב-8 במרץ את סעד זע'לול ושלושה חברי מפלגה נוספים ל[[מלטה]]{{הערה|שם=Botman|Botman, עמוד 28}}. {{כ}}56
== מהומות 1919 ==
על פי חלק מההיסטוריונים, פרצו מהומות 1919 באופן ספונטני, כאשר התעמולה, הארגונים והמנהיגים התגבשו במהלכן. ההתפרצות הייתה בלתי מתואמת ואת המהומות החלו סטודנטים מבית הספר למשפטים, אליהם הצטרפו פקידי ממשל, ומאוחר יותר בעלי מקצועות אחרים, עד שהקיפו המהומות את האוכלוסייה כולה{{הערה|שם=Botman}}.{{כ}}1 מנהיגה הבולט של המהומות, סעד זע'לול, זכור עד היום כ[[גיבור לאומי]] בהיסטוריה המצרית המודרנית, כאשר הלהט שלו להשגת העצמאות המצרית הביאה לתמיכה והשתתפות גורפת של ההמונים במסע התעמולה הלאומי תוך שילוב אקטיביזם לוחמני כנגד הכיבוש הבריטי<ref>Botman, עמוד 27</ref>.{{כ}} 3 1
'''השלב הראשון''' במהומות החל ביום שלאחר הגליית סעד זע'לול. על רקע ידיעות סותרות בשל ה[[צנזורה]] הבריטית, ידעו על כך בתחילה רק חברי אל-ופד. למחרת כבר שמעו על כך סטודנטים מבית הספר למשפטים, והם החלו בשביתה על דעת עצמם. הסטודנטים ארגנו תהלוכה שתעבור בבית אלאמה, משכנו של סעד, כדי להשיג את אישורם של חברי אל-ופד לפעולתם ופגשו שם ב[[עבד אלעזיז פהמי]], חבר המשלחת שביקש שלא יפעילו אלימות ויניחו לחברי אל-ופד לפעול רגועה. הם נסוגו לאחור אך לפתע מישהו קרא "יחי סעד", "תחי העצמאות".1 התהלוכה נתקלה בדיכוי בריטי חמור, אבל המהומה גברה. ב-[[10 במרץ]] 1919, כללה השביתה את כל ציבור הסטודנטים. למחרת הצטרפו לשביתה בעלי [[מונית|מוניות]], [[חשמלית|חשמליות]] ו[[אוטובוס]]ים והושבתו העסקים במשרדי הממשלה ובאולמות בתי המשפט בקהיר. בתגובה בוצעו מעצרים והיה שימוש באש מצד הרשויות הצבאיות. השביתה התרחבה וכללה פקידי ממשל, עו"ד ואזרחים, פועלים ופלאחים. ב-[[16 במרץ]] 1919 הצטרפו אף נשים להפגנות, [[משאית|משאיות]] ניזוקו ונותקו קווי טלפון. בערי הפרובינציה, שהצטרפו להפגנות מאמצע מרץ, הוקמו מועצות אוטונומיות וקהיר נותקה מהאזורים הכפריים. הפלאחים שהתקוממו באזורים הכפריים תרמו להרס ולרציחות.6 הדרך הראשית נחסמה, תחנות רכבת וגשרים נהרסו, מחסני אספקה צבאיים נשרפו ואירופאים נרצחו בדם קר.
| |||