שמואל הנביא (שכונה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
==לקראת מלחמת ששת הימים==
השכונה הוקמה כ[[שיכון]]
השכונה גובלת בשכונות [[בית ישראל (שכונה)|בית ישראל]], [[שכונת הבוכרים]], [[סנהדריה]], [[רמת אשכול]], ו[[מעלות דפנה]], וב[[בית הקברות סנהדריה]].
השכונה הוקמה על יד [[הקו העירוני|קו הגבול העירוני]] באזור בעל בעיות ביטחונית קשות. השכונה יועדה לתושבים מ[[מעמד חברתי|מעמד סוציו אקונומי]] נמוך. הבניינים נבנו בתבנית [[שיכון רכבת]], מרובעים וחד גוניים. אלה בנייני ענק בעלי מספר קומות וכניסות רבות (6-8). צד הבניינים שפנו לכיוון עמדות הירדנים נבנו מ[[בטון]] עבה ובגג הבניינים נבנו [[חרך ירי|חרכי ירי]]. הבניינים נבנו בצורת חצר על מנת לאפשר מסתור לחיילים בתקופת חירום. ▼
▲השכונה הוקמה על יד [[הקו העירוני|קו הגבול העירוני]]{{הערה|{{מעריב||חלק משטח ההפקר ברחוב שמואל הנביא בירושלים (תמונה)|1963/01/30|00800}}}} באזור בעל בעיות ביטחונית קשות. השכונה יועדה לתושבים מ[[מעמד חברתי|מעמד סוציו אקונומי]] נמוך. הבניינים נבנו בתבנית [[שיכון רכבת]], מרובעים וחד גוניים. אלה בנייני ענק בעלי מספר קומות וכניסות רבות (6-8). צד הבניינים שפנו לכיוון עמדות הירדנים נבנו מ[[בטון]] עבה ובגג הבניינים נבנו [[חרך ירי|חרכי ירי]]. הבניינים נבנו בצורת חצר על מנת לאפשר מסתור לחיילים בתקופת חירום.
עד [[מלחמת ששת הימים]] הייתה השכונה [[שכונת ספר]], תושבי השכונה נחשפו ל[[צלף (ירי)|צלפים]] [[הלגיון הירדני|מהלגיון הירדני]] שהתבצרו בעמדות לאורך [[הקו העירוני]], ומידי פעם ניסו לפגוע בחייהם של התושבים{{הערה|{{דבר||צעיר נפצע ביריות ירדנים בירושלים|1967/04/12|00213}}}}. חששות אלה הפכו לשגרה עד לאיחוד העיר בעקבות [[מלחמת ששת הימים]].
שורה 18 ⟵ 20:
לאחר איחוד ירושלים נבנו סביב השכונה שכונות יקרות ממנה: [[רמת אשכול]] ו[[מעלות דפנה]]. שכונות אלה תוכננו כך שיקל עליהן לתת שירותים למעלות שמואל הנביא, אולם הן הבליטו את עונייה של השכונה. שם השכונה הפך לשם נרדף לעוני ולפשע. זאת מכמה סיבות. אחת מהן היא תסכול תושבי השכונה בהשוואתם לשכנים החדשים: תושבי השכונה לא קיבלו פיצוי הולם על חשיפתם היום יומית לאש האויב לפני המלחמה ואילו שכניהם חדשים, שלא היו שם בתקופה הקשה, קיבלו הנחות משמעותיות בדיור בשל הצורך לאיכלוס מהיר של השכונות החדשות. כמו כן, תושבי השכונה התקשו להתפרנס ביחס לשכניהם החדשים: השכונה תפקדה כשכונה קולטת עולים מרקע כלכלי נמוך ואילו השכונות החדשות קלטו עולים ותושבים ותיקים מרקע כלכלי גבוה. מעבר לזאת השכונה הייתה רבת אוכלוסין וצפופה והדבר הוריד את איכות החיים.
במטרה לשפר את איכות החיים בשכונה, התורמים פאני רן ומשפחת פומרנץ מארצות הברית הקימו בה מתנ"סים{{הערה|{{דבר||מרכז נוער ע"ש פומרנץ|1968/03/29|01632|||Ad}}}} שכללו חוגים לסיוע לתלמידים בהכנת [[שיעורי בית|שיעורי הבית]] שלהם. שיפור מסוים נוסף באיכות החיים בשכונה הושגה בעזרת [[אינטגרציה (חינוך)|תוכנית האינטגרציה בחינוך]], בראשית שנות השבעים, ששלחה את ילדי השכונה ללמוד בבתי הספר של השכונות שסביבה. בראשית שנות השמונים סופח מבנה בית הספר הישן של השכונה שיצא משימוש, בית הספר מוריה, אל בית הספר התיכון על שם [[רנה קסין]] שהעביר אליו את שכבת כיתות ז'. בעקבות צעד זה תלמידי השכונות השכנות הגיעו ללמוד בשכונת שמואל הנביא.
בשנת [[1977]] הכריז ראש הממשלה [[מנחם בגין]] על משימה לאומית - שיקום שכונות המצוקה בירושלים. בין השכונות ששוקמו הייתה שכונת שמואל הנביא, [[מוסררה]] ו[[ימין משה]]. השיקום נעשה במימון ממשלתי ותרומות (בין התורמים המשמעותיים הייתה קהילת וושינגטון). השיקום נעשה בשני מישורים- שיקום פיזי ושיקום חברתי.
| |||