קרב קופנהגן (1801) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אמיר מלכי-אור (שיחה | תרומות) מ ←רקע דיפלומטי: קישורים פנימיים |
אמיר מלכי-אור (שיחה | תרומות) מ ←היערכות: קישורים פנימיים |
||
שורה 30:
האדמירליות הורתה לפארקר לשבור את הנייטרליות החמושה, גם בכוח, אם יהיה בכך צורך. הוא היה אדם זהיר, ונע באיטיות. פארקר רצה להטיל מצור ימי על מוצא הים הבלטי, למרות הסכנה שהקרח יפשיר ושהצי הרוסי יוכל להפליג ולהתאחד עם הציים האחרים. נלסון חשש מאפשרות זו; הוא רצה להתעלם מדנמרק ומ[[שבדיה]] (שהשתתפותן בברית הייתה מאולצת ומהוססת) ובמקום זאת רצה להפליג לים הבלטי ולהילחם ברוסים. בסופו של דבר הצליח נלסון לשכנע את סר הייד לתקוף את הצי הדני, שהיה מרוכז ליד קופנהגן, לשם הגיע ב-[[30 במרץ]]. הדנים קיוו לסיוע שבדי, מ[[קרלסקרונה]], אך הסיוע התעכב בגלל רוחות שנשבו בכיוון הלא נכון. לפרוסים היה רק כוח ימי מינימלי, ולא ניתן היה לצפות לסיוע מהם.
ההתקפה על הצי הדני הייתה צפויה להיות קשה ומסובכת: הצי הדני התארגן בעמדה חזקה, והאיטיות במהלכיו של פארקר איפשרה לצי הדני להתכונן היטב. הדנים נערכו לאורך התעלה שהובילה לנמל קופנהגן; אוניות הקו היעילות של הדנים עגנו בנמל עצמו, ואילו לאורך התעלה ערכו הדנים את רוב הספינות שלהם, שלא היו מוכנות להפלגה בים. הן היו ברובן ספינות ישנות, שהתרנים והמפרשים שלהן לא היו קיימים או שלא היו יעילים, אך נשאו חימוש כבד. בנוסף לספינות, ערכו הדנים סוללות תותחים צפות. הקו נשען בקצהו הצפוני במבצר טרה קורנר (שלושה כתרים), שהיו בהם 68 תותחים - שווה ערך לחימושה של אוניית קו. הכניסה לנמל עצמו הייתה מוגנת היטב גם היא. הדנים הכירו היטב את הטקטיקות שבהן נקט נלסון בקרבות קודמים, ולכן הציבו תותחים ש"יכסו" על האזור שבין החוף לצי הדני (כדי שלא ניתן יהיה לתקוף את הקו משני צידיו, כמו שעשה נלסון ב[[קרב
לבריטים לא היו מפות טובות של הנמל וגם לא נווטים מתאימים; בליל ה-[[31 במרץ]] עסק קפטיין הארדי במדידות עומק של הים עד הכניסה לתעלה. למרות זאת טעו הספינות הבריטיות בדרכן בעת הקרב עצמו.
| |||