האימפריה הפרנקית – הבדלי גרסאות

ההיסטוריה של [[פרנקים|הפרנקים]] עד [[המאה ה-5]] היא די מעורפלת. [[גרגוריוס מטור]], היסטוריון מהמאה ה-6, מזכיר את [[כלודיו]] כמלך הפרנקי שהחל את כיבוש [[גאליה]] עם כיבוש העיר [[קמברה]] והרחיב בהדרגה את גבולות הטריטוריה הפרנקית עד [[נהר הסום]]. בתקופה זו הפרנקים שלטו על מספר רב של נתינים גאלו-רומאיםרומים, אך הפרנקים היו עדיין מפולגים; הם היו מורכבים משבטים רבים שכל אחד מהם הונהג על ידי מלך משלו. כשהרומאים קראו לבני בריתם [[שבטים גרמאנים|הגרמאנים]] לעזור להם במלחמתם נגד [[הונים|ההונים]], הפרנקים התחלקו לאלו שנלחמו עם הרומאים לאלוולאלו שנלחמו נגדם. הכתבים של גרגוריוס מזכירים אדם בשם [[מרובך]] כמלך הפרנקים באותה התקופה, וככל הנראה היה זה בנו של כלודיו. יורשו של מרובך היה [[כילדריך הראשון]], שמתקופתו והלאה ההיסטוריה של הפרנקים מתבהרת.

המרתו של כלוביס [[קתוליות|לנצרות קתולית]] ב-[[493496]] עזרה לבסס את מעמדו בעיני [[אפיפיור|האפיפיור]] ובעיני שליטים נוצרים אחרים. לאחר כלוביס התנצרו שאר הפרנקים, ומכיוון שהם יכלו להתפלל יחד עם שכניהם הם מצאו הכרה מצד האוכלוסייה הגאלו-רומאיתרומית בקלות יותר מאשר [[ויזיגותים|הוויזיגותים]], [[ונדלים|הונדלים]] או [[בורגונדים|הבורגונדים]], שהאמינו [[נצרות אריאנית|בנצרות אריאנית]]. כך [[המרובינגים]] בנו את מה שתהיה הממלכה התורשתית המוצלחת והיציבה ביותר במערב אירופה.

בכל ממלכה פרנקית שימש [[מאיורדומוס]] כראש המדינה. סדרה של מקרי מוות לא צפויים שהחלו עם זה של [[דגוברט הראשון]] ב-[[639]] הובילה לרצף של מלכים קטינים. עד [[המאה ה-8]] מצב זה איפשר למאיורדומוסלמאיורדומי (צורת הריבוי של [[מאיורדומוס]]) לאחד את כוחם ב[[עוצר (שליט)|עוצרות]] תורשתית משלהם, שהייתה הבסיס [[השושלת הקרולינגית|לשושלת הקרולינגית]].