האנתולוגיה היוונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:Britmus01-greekanth1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|האנתולוגיה היוונית, כפי שקיבץ אותה פלאנודס, בספריית ה[[בריטיש מיוזיאום]]. זוהי מהדורת ון בוס שהושלמה על ידי ון לנפּ ב-[[1822]], וכוללת איורים רבים.]]
'''האנתולוגיה היוונית''' או '''האנתולוגיה הפלטינית''' היא אוסף של [[שיר]]ים, רובם בצורת [[מכתם]], מן התקופות הקלאסית והביזנטית ב[[ספרות יוון העתיקה]].
שורה 5 ⟵ 6:
האנתולוגיה של מלאגרוס הייתה פופולרית עד כדי כך שעם הזמן נוספו לה יותר ויותר שירים. מן המהדורות שהוציאו [[פיליפוס מתסלוניקי]] ו[[אגאתיאס]] נותרו בידינו הקדמות המעידות על השירים שהוסיפו לאוסף. המהדורה הסופית המוכרת כיום היא זו שהכין [[קונסטנטינוס קפאלאס]] (Κεφαλᾶς) ב[[המאה העשירית|מאה העשירית לספירה]], שהוסיף לה כמה אוספים אחרים: שירה [[הומוארוטיקה|הומוארוטית]] שליקט [[סטראטון איש סרדיס]] ב[[המאה השנייה לספירה|מאה השנייה לספירה]], אוסף של מכתמים נוצריים שנמצאו בכנסיות, אוסף של מכתמים סאטיריים שליקט [[דיוגניאנוס]], תיאורים מאת [[כריסטודורוס]] של הפסלים ב[[גימנסיון]] הביזנטי ב[[מרחצאות זאוקסיפוס]], ואוסף כתובות מתוך מקדש ב[[קיזיקוס]].
המלומד הביזנטי [[מקסימוס פלאנודס]] הכין גם הוא מהדורה של האנתולוגיה היוונית. אף על פי שהוסיף לה כמה שירים, הרי בעיקרו של דבר הסיר או "שיפץ" שירים שבעיניו היו ארוטיים יותר מדי. האנתולוגיה בגרסתו הייתה הגרסה היחידה המוכרת במערב אירופה (כתב היד שלו משנת [[1301]] שרד; המהדורה המודפסת הראשונה המבוססת עליו יצאה לאור ב-[[1494]]), עד שנת [[1606]]. בשנה זו גילה הצרפתי [[קלאודיוס סלמאסיוס]] (ב[[צרפתית]] קלוֹד סוֹמֶז, Saumaise) בספרייה ב[[היידלברג]] אוסף מלא יותר המבוסס על קפאלאס. בכל אופן, העותק שהכין סלמאסיוס לעצמו לא נתפרסם עד לשנת [[1776]], כאשר [[רישאר פרנסואה פיליפ ברונק]] כלל אותו ב-Analecta (אסופה) שלו. המהדורה המדעית הראשונה היא זו של Jacobs, שראתה אור בין 1794 ל-1803 בשלושה-עשר כרכים, ובמהדורה מתוקנת בשנים 1813-17.
לאנתולוגיה היוונית נודעה השפעה רבה על סופרים ומשוררים, ומחקרים רבים נכתבו עליה. בעיקר במאה ה-20, שבה החלו להופיע תרגומים חדשים של הגרסה הלא-מצונזרת, האנתולוגיה הפכה פופולרית יותר ומשוררים רבים כתבו בהשפעתה או תוך התייחסות אליה.
שורה 17 ⟵ 18:
זמן מה לאחר מכן, בימי [[אדריאנוס]], כתב ה[[סופיזם|סופיסט]] [[דיוגניאנוס איש הרקליה]] (המאה השנייה לספירה) תוספת חדשה, ו[[סטראטון איש סרדיס]] יצר אוסף משלו, אלגנטי אך לוקה בפגמים, Μουσα Παιδικη ("מוּסָה פָּאידִיקֶה", כלומר מוזת נעורים), מפרי עטו וממה שליקט ממשוררים קדומים.
[[קובץ:Anthologia Planudea page 2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מן האנתולוגיה במהדורת לסקריס, פירנתה 1494.]]
לא ידועות לנו אסופות חדשות עד זמנו של [[יוסטיניאנוס]], תקופה שבה כתיבת מכתמים, במיוחד בענייני אהבים, חזרה לתפוס מקום חשוב בזכות עבודתו של ההיסטוריון והמשורר [[אגתיאס איש מירינה]], איש החצר [[פאולוס סילנטאריוס]] ובני חוגם. יצירותיהם, שהפגינו חדשנות ויצירתיות, כמו גם מנייריזם, נאספו בידיו של אגתיאס לאנתולוגיה חדשה, שנקראה "החוג" או "המעגל" (Κυκλος, "קיקלוֹס"). היה זה האוסף הראשון שחולק לספרים וסודר על פי נושאי השירים.
שורה 27 ⟵ 28:
האנתולוגיה בגרסתו של פלאנודס, בשבעה כרכים, היתה הגרסה המוכרת היחידה של האנתולוגיה בתקופת ה[[רנסאנס]], שהקימה לתחייה את העניין בספרות הקלאסית. היא ראתה אור לראשונה ב[[פירנצה]] ב-[[1494]] בעריכת המלומד היווני [[יאנוס לסקריס]]. במשך מאות שנים היתה זו הגרסה הזמינה היחידה: "האנתולוגיה הפלטינית", העותק היחיד שנותר מן האנתולוגיה כפי שהתקין אותה קפאלאס, התגלתה בספרייה הפלטינית ב[[היידלברג]] רק ב-[[1606]] על ידי סלמאסיוס,<ref>[[מנוסקריפט|כתב-היד]] עצמו נדד ממקום למקום עם השנים. ב-[[1623]], לאחד שנבזז עם שאר אוצרות העיר בזמן [[מלחמת שלושים השנה]], הוא נשלח עם שאר תכולת הספרייה הפלטינית ל[[רומא]], כמתנה מ[[מקסימיליאן הראשון, נסיך-בוחר של בוואריה]], אל האפיפיור [[גרגוריוס החמישה-עשר]], שחילק אותה לשני חלקים. משם היא נלקחה ל[[פריז]] ב-[[1797]]. ב-[[1816]] היא חזרה להיידלברג, אבל החלק השני, הקטן יותר, נותר בפריז ומוצג כיום בהיידלברג רק בעותק מצולם.</ref> אך לא ראתה אור בדפוס עד [[1776]], השנה שבה נכללה באוסף האנתולוגיות שערך הצרפתי ברונק (Brunck).
[[קובץ:Anthologia Palatina p101.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דף מכתב היד של קפאלאס, העותק היחיד שהגיע לידינו, בספרייה הפלטינית בהיידלברג.]]
הוצאה מדעית וביקורתית ראשונה יצאה לראונה לאור בין השנים [[1794]] ו-[[1814]] בעריכת פרידריך יאקובס, בשלושה-עשר כרכים, ולאחר מכן בהדורה נוחה יותר הכוללת שלושה כרכים בלבד. הוצאה מפורטת יותר היא זו של דיבנר (Dübner), בין [[1864]] ל-[[1872]], הכוללת את האנתולוגיה הפלטינית, את המכתמים מן האנתולוגיה של פלאנודס שאינם כלולים באנתולוגיה הפלטינית, נספח ובו קטעים ממקורות אחרים וכן הערות רבות ממקורות שונים, תרגומים מילוליים ל[[לטינית]] מאת מחברים שונים ותרגום שקול ללטינית מאת ההולנדי [[גרוטיוס]]. מהדורה מצוינת של האנתולוגיה בגרסת פלאנודס (ראו תמונה) היא זו של ון בוס וון לנפ (1795 - 1822).
==הערות שוליים==
| |||