השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 5:
ברית המועצות הייתה מעורבת באותן שנים בענייני [[המזרח התיכון]], באספקת נשק ל[[מדינות ערב]], באימון צבאותיהן, בבניית [[סכר אסואן]] ובהתערבות מדינית, ונקטה עמדה אנטי-[[ישראל|ישראלית]]. במסגרת מעורבות זאת מצא השלטון הסובייטי לנכון לשדר שידורי תעמולה לישראל.
 
רדיו מוסקבה בחר בדרך מתוחכמת של תעמולה בכנותופתח את התחנה, בפתיחת כל שידור,שידוריו בכינוי "תחנת השידור מטעם ארגוני הציבור הסובייטים", כאילו ברית המועצות היא מדינה חופשית שיש בה [[דעת קהל]] וארגוני ציבור חופשיים והתחנה לכאורה איננה תחנה רשמית המבטאת את דעת השלטונות, אלא תחנה ציבורית המבטאת דעת קהל חופשית. השידורים נקטו בנימה שקטה ובלתי מתלהמת, אך הם ביטאו את עמדתה הקשוחה של ברית המועצות בכל נושא בינלאומי.
 
תחנת "קול השלום והקידמה" החלה בשידוריה בשפה העברית בסוף שנת [[1967]]. השידור העברי שודר כל ערב ב[[גלים בינוניים]] ונקלט היטב בישראל. השדרים בעברית, גברים ונשים, דיברו בעברית תקנית שוטפת, כמעט ללא מבטא זר. בישראל רווחה סברה כי השדרים הם בוגרי בתי הספר לשפות של השירותים החשאיים של ברית המועצות. לימים, בגל [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|העלייה של שנות התשעים]] הגיעו לישראל אנשים שהיו קשורים לתחנה ומפיהם נתברר כי צוות הקריינים של התחנה כלל שניים-שלושה אנשים שאינם קשורים זה לזה, שכולם ישראלים לשעבר שעברו להתגורר בברית המועצות מסיבות אידאולוגיות או מסיבות משפחתיות. בסוף שנת [[1982]] הצטרף כקריין בתחנה ה[[עיתונאי]] ה[[רוסים|רוסי]] [[דמיטרי פרוקופייב]].