כריסטיאן וולף (פילוסוף) – הבדלי גרסאות

'''כריסטיאן וולף''' (ב[[גרמנית]]: '''Christian Wolff''' נודע גם כ-'''Wolfius'''; {{כ}} [[24 בינואר]] [[1679]] – [[9 באפריל]] [[1754]]) היה [[פילוסוף]] ו[[מתמטיקאי]] [[גרמני]]. נחשב לבכיר הפילוסופים ב[[גרמניה]] בתקופה שבין [[גוטפריד לייבניץ]] ל[[עמנואל קאנט]]. וולף, אשר היה נציג מובהק של [[עידן האורות|הנאורות]] ה[[רציונליזם|רציונליסטית]] בגרמניה, היה מהראשונים שכתבו פילוסופיה בשפה ה[[גרמנית]] ולא בשפה ה[[לטינית]] (אם כי פירסםפרסם גם בשפה זו).

העובדה שפירסםשפרסם את מרבית עבודותיו בשפה הגרמנית עזרו להפוך אותה לשפת כתיבה לגיטימית, כאשר באותה תקופה היה נהוג לכתוב הגות בשפה ה[[לטינית]].

וולף שאף ליצור משנה המקיפה את כל ענפי המדע והפילוסופיה, ולשם כך יצר יצירה גדולה, בת 24 כרכים, העוסקת ב[[לוגיקה]], [[אונטולוגיה]], [[קוסמולוגיה]], [[פסיכולוגיה]] נסיונית, [[תיאולוגיה]] טבעית, [[אתיקה]], [[פוליטיקה]], [[כלכלה]], ואף [[מתמטיקה]] ומדעי ה[[פיזיקה]], למעט תחום ה[[אסתטיקה]] שפותח על ידי תלמידו, [[אלכסנדר גוטליב באומגרטן]]. בכך העמיד וולף מערכת מסועפת יותר משל לייבניץ, אך גם עקבית מאוד ובעלת בהירות מושלמת, ולכן זכתה לפופולריות רבה. הרעיון השולט במערכת הזאת הוא שניתן לבסס את הידע על התבונה הטהורה, השולטת בכל, ולא יתכןייתכן שניסוי אמפירי כלשהו יעלה תוצאות מנוגדות. התפקיד היחיד של הניסיון הוא לחזק את המסקנה הרציונלית.

שיטתיות זו בהצגת משנתו של לייבניץ הטביעה את חותמה על כל "המאה של המונאדות",{{הערה|[[שמואל הוגו ברגמן]], תולדות הפילוסופיה החדשה, עמ' 45}} והשפיעה רבות, בין היתר, על [[משה מנדלסון]] שחלק נכבד מחיבוריו מוקדש לשאלות מטפיזיות ולבעיות אסתטיות הנגזרות מהפילוסופיה הרציונליסטית מבית מדרשם של לייבניץ וכריסטיאן וולף. גם ה[[הוכחות לקיום אלוהים|הוכחה]] של לייבניץ לקיומו של האל, כפי שנוסחה על ידי וולף, אומצה על ידי מנדלסון, ועובדה זו הוצגה על ידי [[שלמה מימון]] כחוסר יושרה מצידו של מנדלסון, הדבק בעקשנות בהוכחות ארכאיות גם אחרי שקאנט הפריך אותן.