יין בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

במהלך השנים הפכה ה[[גפן]] לסמל ארצישראלי. סגנון הבנייה החד קומתי שטוח הגג איפשר לבעלי הבתים לטעת גפן אשר השתרגה על [[סוכה]] שנבנתה על הגג ויצרה צל. רבים בארץ התנסו בהכנת יינות ביתיים מהפירות שגידלו. מלבד זאת גתות[[גת (בור דריכה)|גת]]ות לדריכת ענבים, המעידות על כרמים גדולים, הן תגליות ארכאולוגיות שכיחות בארץ ישראל. גתות רבות מתקופת [[בית המקדש]] פרושות בדרום הארץ. ידוע על [[גת (בור דריכה)|גת]] מ[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|התקופה ההלניסטית]] בצפון [[תל אביב]], גת מ[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|התקופה הביזנטית]] ב[[לוד]] וב[[ראשון לציון]] ועוד. (ברושי, 1985). באזור ההר הפכה גפן היין לגידול מרכזי ובמרחב זה נותרו אלפי גתות במגוון צורות. במהלך התקופה הביזנטית התפתחה תעשיית היין בערי הנגב. שרידי כרמים המבוססים על מי שטפונות ונגר עילי פרושים בהר הנגב. ובערים דוגמת [[עבדת]] ו[[שבטה]] נתגלו מבני גתות משוכללים וגדולים. מקורות [[תלמוד|תלמודיים]] מאותן שנים מזכירים עשרות סוגי יין.