חרם צרכנים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 13:
עד לקיץ [[2011]] נחשב הצרכן הישראלי לאדיש בתחום חרמות-הצרכנים להשגת מטרה הכלכלית. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הוחרמו בישראל מוצרים מתוצרת גרמניה{{הערה|{{מעריב||לוכלכו חנויות-צעצועים בכתובת: כאן מוכרים תוצרת גרמניה|1952/09/15|00112}}}}. לאורך השנים היו בישראל מספר חרמות ביוזמת האוכלוסייה החרדית נגד גופים מסחריים שסירבו לשבות ממלאכה ב[[שבת|שבתות]], ביניהם חברת-התעופה [[אל על]], ורשת השיווק "שפע שוק". הוחרמה אף יצרנית מזון לתינוקות [[פרשת רמדיה|רמדיה]] לאחר שפגעה ביודעין בתינוקות כשהוציאה מן המוצרים שלה רכיב הכרחי לתזונה מבלי ליידע את הצרכנים – כל אירועי החרמות האלה היו להשגת מטרה חברתית-פוליטית.
ב-1973 נעשה ניסיון, ראשון מסוגו ככל הנראה, לארגן חרם צרכנים בקנה מידה ארצי. "שביתת הקונים" אורגנה ע"י הרשות המרכזית לצרכנות
בחודש יוני 2011 הכריזו איציק אלרוב וגוף בשם "חרם על מוצרי מזון", ברשת החברתית [[פייסבוק]], על חרם על [[קוטג' (גבינה)|גבינת הקוטג']] של חברת "[[תנובה]]", בשל מחירה היקר. טענה מרכזית של מארגני החרם היתה, שהמוצר נמכר באירופה ובארצות-הברית במחיר הנמוך בכ-50% ממחירו בישראל, וזאת למרות עלויות השינוע.
|