הניו יורקר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 19:
מאז שנות התשעים משתמש הניו יורקר ב[[אינטרנט]] לפרסום חומר עכשווי וארכיוני. אתר הניו יורקר מפרסם מעט מתוכן הגיליון הנוכחי, בתוספת תוכן בלעדי לאתר. למנויים בתשלום מתאפשר לראות את הגיליון הנוכחי במלואו, וכן ארכיון מלא של גליונות העבר. לאחרונה הושקה גם גרסת [[iPad]] של המגזין.
==תפוצה וקהל קוראים==▼
==יוסטייס טילי==▼
[[וולפראם אלפא]] [http://www27.wolframalpha.com/input/?i=new+yorker מצביע] על כך שהיו לניו יורקר 1,044,000 מנויים בשנת [[2008]]. מספרם הכולל של המנויים גדל בקצב שנתי של כשלושה אחוזים במהלך השנים האחרונות. למרות התמקדותו של כתב העת בניו יורק, מתרחב בסיס המנויים שלו גאוגרפית; ב-[[2003]] היו יותר מנויים ב[[קליפורניה]] (167,000) מאשר בניו יורק (166,000), זאת בפעם הראשונה בהיסטוריה של המגזין.▼
גיליונו הראשון של הניו יורקר הציג בעמוד השער [[איור]] של העורך האמנותי [[רי אירווין]], המתאר גבר גנדרן חבוש [[מגבעת]] מתבונן ב[[פרפר]] דרך [[מונוקל]]. דמות האדון חבוש המגבעת מהשער המקורי זכתה בהמשך לשם "יוסטייס טילי" (Eustace Tilley), דמות שיצר ההומוריסט [[קורי פורד]] עבור הניו יורקר. "יוסטייס טילי" היה לגיבורה של סדרה מאויירת ששמה "עשייתו של מגזין", שהודפסה על עמוד השער הפנימי החל מגיליון ה-[[8 באוגוסט]] של הקיץ הראשון להופעתו. בסדרה הוא היה גבר צעיר במקצת מן הדמות שהופיעה על גבי שער הגיליון המקורי, חבוש מגבעת מודרנית יותר ולבוש [[מכנסיים]] מפוספסים ו[[פראק]]. בסדרה נראה טילי בסיטואציות שונות ומשעשעות של עיסוק קדחתני בייצור החומרים למגזין מודפס - פעם נראה ב[[מקסיקו]], משגיח על החוות הרחבות שגידלו קקטוסים לכריכת דפי המגזין, ופעם ב"חוות הפיסוק", שם גדלים [[פסיק]]ים בשפע לשיבוץ בין דפי המגזין. ב"מחלקת ההדגשה" נראה טילי מפקח על הכנסת אותיות ל[[מלחציים]] ולחיצתם ליצירת [[כתב נטוי]].פעם קפץ ל[[ים סרגסו]], שם באמצעות העלבת [[דיונון|דיונונים]] השיג [[דיו]] עבור מכבשי הדפוס. מסופר כיצד בעת מחסור ה[[נייר]] הגדול של [[1882]], הציל טילי את המגזין באמצעות פנייה לגברות החברה הגבוהה שיתרמו את מחלצותיהן. השמלות עובדו במפעל מיוחד ונערות הועסקו על מנת לשחוק אותן, ולאחר מכן השתמשו ב[[בד]] לייצור נייר.▼
גילם הממוצע של המנויים עלה מ-46.8 ב-2004 ל-48.4 ב-[[2005]]; (שיעור שניתן להשוותו עם עליה מ-43.8 ל-44.00 עבור [[כתב עת|כתב העת]] הניישן) ועלייה מ-45.4 ל-46.3 עבור מנויי מגזין חדשים. הכנסה הממוצעת של [[משק הבית]] של מנויי הניו יורקר הייתה 80,957$ ב-2005, בעוד ההכנסה הממוצעת של משק בית אמריקני בעלי מנוי למגזין חדש הייתה 67,003$, וההכנסה הממוצעת של משק בית ב[[ארצות הברית]] הייתה 51,466$.▼
דמות יוסטייס טילי הפכה למעין [[קמע]] של המגזין, המזוהה לחלוטין איתו ומופיע בקביעות בין דפיו ועל חומר פרסומי. אחת לשנה, בסמוך ליום השנה להופעת המגזין ([[21 בפברואר]]), נוהג המגזין להציב בעמוד השער את איור השער המקורי של רי אירווין מ-1925 או וריאציה כלשהי עליו.▼
==פוליטיקה==▼
באופן מסורתי היה הקו ה[[פוליטיקה|פוליטי]] של [[כתב עת|כתב העת]] ליברלי, אולם לא צידד ב[[מפלגה]] מסוימת. הדבר השתנה בשנים האחרונות, כשצוות העורכים נקט בגישה שמאלנית יותר. סיקור מסע הבחירות ב[[ארצות הברית]] ב-[[2004]] הובל בידי כתב המערכת הנדריק הרצברג והכתב הפוליטי פיליפ גורביץ, שהעדיפו במובהק את המועמד הדמוקרטי [[ג'ון קרי]] על פני הנשיא המכהן [[ג'ורג' ווקר בוש]]. בגיליונו מה-[[1 בנובמבר]] 2004 שבר המגזין שמונים שנות מסורת ויצר תקדים ב[[מאמר מערכת]] ארוך יריעה התומך בקרי ומבקר את מדיניות ממשל בוש, בחתימת "העורכים". קו זה נמשך בעת מערכת הבחירות של [[2008]], אז הביע המגזין תמיכה במועמד ה[[המפלגה הדמוקרטית|דמוקרטי]] [[ברק אובמה]] על פני המועמד ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקאי]] [[ג'ון מקיין]].▼
לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]] [[2001]] עיצב הקריקטוריסט וצייר העטיפה של הניו יורקר [[ארט ספיגלמן]] בצוותא עם רעייתו פרנסואה מולי (עורכת האומנות של המגזין) עטיפה הזכורה היטב של [[שחור]] על גבי שחור ובה צללית שחורה של [[מגדלי התאומים]], הנראית רק כשמחזיקים את העתון מול מקור [[אור]] או בזווית מסוימת. מאוחר יותר התפטר ספיגלמן במחאה על מה שראה כצנזורה-עצמית של המגזין בסיקור הפוליטי שלו. ▼
המגזין שכר את העיתונאי החוקר [[סימור הרש]] על מנת לדווח על סוגיות צבא וביטחון, והוא הפיק מספר מאמרים המדווחים בהרחבה על [[מלחמת עיראק|הפלישה של 2003 לעיראק]] והכיבוש שלאחר מכן של כוחות ארצות הברית. גילוייו בניו יורקר על ההתעללויות ב[[כלא אבו גרייב]] והתוכניות החלופיות של [[הפנטגון]] לפלישה ל[[איראן]], דווחו בהרחבה ברחבי העולם.▼
==קריקטורות==
שורה 29 ⟵ 36:
צוות הקריקטוריסטים של הניו יורקר כלל כשרונות בולטים ב[[הומור]] האמריקני, בכללם [[צ'ארלס אדמס]], צ'ארלס ברסוטי, ג'ורג' בות', רוז צ'אסט, סם קובין, הלן הוקינסון, מארי פיטי, ג'ורג' פרייס, צ'ארלס סקסון, אוטו סוגלואו, [[סול סטיינברג]] ו[[ויליאם סטייג]].
▲==יוסטייס טילי==
▲==פוליטיקה==
▲גיליונו הראשון של הניו יורקר הציג בעמוד השער [[איור]] של העורך האמנותי [[רי אירווין]], המתאר גבר גנדרן חבוש [[מגבעת]] מתבונן ב[[פרפר]] דרך [[מונוקל]]. דמות האדון חבוש המגבעת מהשער המקורי זכתה בהמשך לשם "יוסטייס טילי" (Eustace Tilley), דמות שיצר ההומוריסט [[קורי פורד]] עבור הניו יורקר. "יוסטייס טילי" היה לגיבורה של סדרה מאויירת ששמה "עשייתו של מגזין", שהודפסה על עמוד השער הפנימי החל מגיליון ה-[[8 באוגוסט]] של הקיץ הראשון להופעתו. בסדרה הוא היה גבר צעיר במקצת מן הדמות שהופיעה על גבי שער הגיליון המקורי, חבוש מגבעת מודרנית יותר ולבוש [[מכנסיים]] מפוספסים ו[[פראק]]. בסדרה נראה טילי בסיטואציות שונות ומשעשעות של עיסוק קדחתני בייצור החומרים למגזין מודפס - פעם נראה ב[[מקסיקו]], משגיח על החוות הרחבות שגידלו קקטוסים לכריכת דפי המגזין, ופעם ב"חוות הפיסוק", שם גדלים [[פסיק]]ים בשפע לשיבוץ בין דפי המגזין. ב"מחלקת ההדגשה" נראה טילי מפקח על הכנסת אותיות ל[[מלחציים]] ולחיצתם ליצירת [[כתב נטוי]].פעם קפץ ל[[ים סרגסו]], שם באמצעות העלבת [[דיונון|דיונונים]] השיג [[דיו]] עבור מכבשי הדפוס. מסופר כיצד בעת מחסור ה[[נייר]] הגדול של [[1882]], הציל טילי את המגזין באמצעות פנייה לגברות החברה הגבוהה שיתרמו את מחלצותיהן. השמלות עובדו במפעל מיוחד ונערות הועסקו על מנת לשחוק אותן, ולאחר מכן השתמשו ב[[בד]] לייצור נייר.
▲באופן מסורתי היה הקו ה[[פוליטיקה|פוליטי]] של [[כתב עת|כתב העת]] ליברלי, אולם לא צידד ב[[מפלגה]] מסוימת. הדבר השתנה בשנים האחרונות, כשצוות העורכים נקט בגישה שמאלנית יותר. סיקור מסע הבחירות ב[[ארצות הברית]] ב-[[2004]] הובל בידי כתב המערכת הנדריק הרצברג והכתב הפוליטי פיליפ גורביץ, שהעדיפו במובהק את המועמד הדמוקרטי [[ג'ון קרי]] על פני הנשיא המכהן [[ג'ורג' ווקר בוש]]. בגיליונו מה-[[1 בנובמבר]] 2004 שבר המגזין שמונים שנות מסורת ויצר תקדים ב[[מאמר מערכת]] ארוך יריעה התומך בקרי ומבקר את מדיניות ממשל בוש, בחתימת "העורכים". קו זה נמשך בעת מערכת הבחירות של [[2008]], אז הביע המגזין תמיכה במועמד ה[[המפלגה הדמוקרטית|דמוקרטי]] [[ברק אובמה]] על פני המועמד ה[[המפלגה הרפובליקנית|רפובליקאי]] [[ג'ון מקיין]].
▲דמות יוסטייס טילי הפכה למעין [[קמע]] של המגזין, המזוהה לחלוטין איתו ומופיע בקביעות בין דפיו ועל חומר פרסומי. אחת לשנה, בסמוך ליום השנה להופעת המגזין ([[21 בפברואר]]), נוהג המגזין להציב בעמוד השער את איור השער המקורי של רי אירווין מ-1925 או וריאציה כלשהי עליו.
▲לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]] [[2001]] עיצב הקריקטוריסט וצייר העטיפה של הניו יורקר [[ארט ספיגלמן]] בצוותא עם רעייתו פרנסואה מולי (עורכת האומנות של המגזין) עטיפה הזכורה היטב של [[שחור]] על גבי שחור ובה צללית שחורה של [[מגדלי התאומים]], הנראית רק כשמחזיקים את העתון מול מקור [[אור]] או בזווית מסוימת. מאוחר יותר התפטר ספיגלמן במחאה על מה שראה כצנזורה-עצמית של המגזין בסיקור הפוליטי שלו.
==איור השער "מראה של העולם"==▼
▲המגזין שכר את העיתונאי החוקר [[סימור הרש]] על מנת לדווח על סוגיות צבא וביטחון, והוא הפיק מספר מאמרים המדווחים בהרחבה על [[מלחמת עיראק|הפלישה של 2003 לעיראק]] והכיבוש שלאחר מכן של כוחות ארצות הברית. גילוייו בניו יורקר על ההתעללויות ב[[כלא אבו גרייב]] והתוכניות החלופיות של [[הפנטגון]] לפלישה ל[[איראן]], דווחו בהרחבה ברחבי העולם.
[[סול סטיינברג]] יצר 85 איורי שער ו-642 רישומים ואיורים פנימיים עבור כתב העת. עבודתו הידועה ביותר היא ככל הנראה איור שער ה-[[29 במרץ]] [[1976]], המתאר [[מפה]] של העולם כפי שהוא נראה מבעד לעיניהם של ניו יורקים השקועים בעצמם.▼
האיור משוסע לשניים, החצי התחתון מציג דימוי של השדרה התשיעית ב[[מנהטן]], השדרה העשירית [[נהר הדסון|נהר ההדסון]] (ששמותיהם רשומים) והחצי העליון מתאר את יתרת העולם. יתר [[ארצות הברית]] הוא בגודל של שלושה גושים של העיר [[ניו יורק]] והוא משורטט ככיכר, ולו רצועה חומה דקה לאורך ההדסון המייצגת את "ג'רסי". שמותיהן של חמש ערים ([[לוס אנג'לס]], [[וושינגטון]] הבירה, [[לאס ווגאס]], [[קנזס סיטי]] ו[[שיקגו]]) ושלוש מדינות ([[טקסס]], [[יוטה]] ו[[נברסקה]]) המפוזרים בין מעט סלעים עבור ארצות הברית מעבר ל[[ניו ג'רזי]]. [[האוקיינוס השקט]] הינו אולי חצי ברוחבו מההדסון, הנפרד מארצות הברית משלוש ארצות שטוחות והמוניות המכונות [[סין]], [[יפן]] ו[[רוסיה]].▼
האיור - המתאר הומוריסטית את ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] של הניו-יורקים של מקומם בעולם, או אולי ההשקפה הניו יורקית החיצונית של דיצויים העצמי - עוררה השראה ליצירתן של עבודות דומות רבות, בכללן כרזת הסרט [[מוסקבה על ההדסון]] משנת [[1984]]. פוסטר הסרט הוביל לתביעה משפטית - שטיינברג נגד סרטי קולומביה. שטיינברג טען כי סרטי קולומביה הפרו את זכויות היוצרים שהיו שייכים לו.▼
==סרטים==
שורה 52 ⟵ 64:
* בפרק מהסדרה [[פרייז'ר]], מאולץ פרייזר להשתלט על מופע הקומדיה המזעזע של הבוקר, ומנסה באופן צולע לתאר אותו כקריקטורה "אגדית", שהוא ראה באותו חודש בניו יורקר.
* בסרט We Don't Live Here Anymore מתפרסם שירו של הנק בניו יורקר.
▲==תפוצה וקהל קוראים==
▲[[וולפראם אלפא]] [http://www27.wolframalpha.com/input/?i=new+yorker מצביע] על כך שהיו לניו יורקר 1,044,000 מנויים בשנת [[2008]]. מספרם הכולל של המנויים גדל בקצב שנתי של כשלושה אחוזים במהלך השנים האחרונות. למרות התמקדותו של כתב העת בניו יורק, מתרחב בסיס המנויים שלו גאוגרפית; ב-[[2003]] היו יותר מנויים ב[[קליפורניה]] (167,000) מאשר בניו יורק (166,000), זאת בפעם הראשונה בהיסטוריה של המגזין.
▲גילם הממוצע של המנויים עלה מ-46.8 ב-2004 ל-48.4 ב-[[2005]]; (שיעור שניתן להשוותו עם עליה מ-43.8 ל-44.00 עבור [[כתב עת|כתב העת]] הניישן) ועלייה מ-45.4 ל-46.3 עבור מנויי מגזין חדשים. הכנסה הממוצעת של [[משק הבית]] של מנויי הניו יורקר הייתה 80,957$ ב-2005, בעוד ההכנסה הממוצעת של משק בית אמריקני בעלי מנוי למגזין חדש הייתה 67,003$, וההכנסה הממוצעת של משק בית ב[[ארצות הברית]] הייתה 51,466$.
▲==איור השער "מראה של העולם"==
▲[[סול סטיינברג]] יצר 85 איורי שער ו-642 רישומים ואיורים פנימיים עבור כתב העת. עבודתו הידועה ביותר היא ככל הנראה איור שער ה-[[29 במרץ]] [[1976]], המתאר [[מפה]] של העולם כפי שהוא נראה מבעד לעיניהם של ניו יורקים השקועים בעצמם.
▲האיור משוסע לשניים, החצי התחתון מציג דימוי של השדרה התשיעית ב[[מנהטן]], השדרה העשירית [[נהר הדסון|נהר ההדסון]] (ששמותיהם רשומים) והחצי העליון מתאר את יתרת העולם. יתר [[ארצות הברית]] הוא בגודל של שלושה גושים של העיר [[ניו יורק]] והוא משורטט ככיכר, ולו רצועה חומה דקה לאורך ההדסון המייצגת את "ג'רסי". שמותיהן של חמש ערים ([[לוס אנג'לס]], [[וושינגטון]] הבירה, [[לאס ווגאס]], [[קנזס סיטי]] ו[[שיקגו]]) ושלוש מדינות ([[טקסס]], [[יוטה]] ו[[נברסקה]]) המפוזרים בין מעט סלעים עבור ארצות הברית מעבר ל[[ניו ג'רזי]]. [[האוקיינוס השקט]] הינו אולי חצי ברוחבו מההדסון, הנפרד מארצות הברית משלוש ארצות שטוחות והמוניות המכונות [[סין]], [[יפן]] ו[[רוסיה]].
▲האיור - המתאר הומוריסטית את ה[[דימוי עצמי|דימוי העצמי]] של הניו-יורקים של מקומם בעולם, או אולי ההשקפה הניו יורקית החיצונית של דיצויים העצמי - עוררה השראה ליצירתן של עבודות דומות רבות, בכללן כרזת הסרט [[מוסקבה על ההדסון]] משנת [[1984]]. פוסטר הסרט הוביל לתביעה משפטית - שטיינברג נגד סרטי קולומביה. שטיינברג טען כי סרטי קולומביה הפרו את זכויות היוצרים שהיו שייכים לו.
==בלוגים על הניו יורקר==
| |||