אבחון וטיפול באמצעות מנדלה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nurit wolk (שיחה | תרומות)
Nurit wolk (שיחה | תרומות)
שורה 147:
==== חולים דמנטיים ====
 
אבחון באמצעות מנדלה הוכח כאמצעי אבחוני יעיל בבדיקת רמת הדמנציה של חולים דמנטיים. החוקרת Seong in- Kim {{הערה|שם= Seong- in Kim|Seong in- Kim, Betts, D.J, Heung-Mi, K, Hyung-Seok, K.(2009). Statistical models to estimate level of psychological disorder based on a computer rating system: An application to demenita using structed mandala drawing. ''The Arts in Psychotherapy''. (36), 214-221}}, בנתה מודל, אשר מעריך את רמת הדמנציה אצל חולים דמנטיים בשימוש של מנדלה מובנתמובנית (צביעת מעגל, שניתן מראש למטופל). היא מצאה, שלזושלמנדלה יש השפעה אפקטיבית בהפחתת הפרעות רגשיות ככלל ואצל חולים דמנטיים בפרט. בממצאי המחקר ראו, שאצל חולים דמנטיים אין רמת צביעה אחידה לעומת אנשים בריאים. זאת ועוד, הצבעים, חום , ירוק וירוק בהיר, נבחרו כצבעים, הנצפים והחשובים, שמשקפים את רמת הדמנציה. הירוק והצהוב הירקרק הצביעו על רמה נמוכה של דמנציה, כשרמת החום והירוק הכהה מצביעים על רמה גבוהה של דמנציה. בנוסף עלה מממצאי המחקר, כי ככל שיש יותר צבעים בגבולות המעגל כך תהיה רמת הדמנציה נמוכה יותר.
 
==== חולות בסרטן השד ====
 
חולות סרטן- שד, אשר הגיעו לקבל טיפול וייעוץ רפואי, התבקשו לצייר מנדלה, מרגע האבחון עד סוף תהליך המחלה או ההחלמה (כולל מקרים של כריתה, ומקרים בהם היו תחת מעקב). המטופלות קבלו דף עם ציור סכמטי של מנדלה וחמשה עשר צבעים , המחולקים לשלוש קבוצות: חיוביים, נטרלייםניטרליים ושליליים (בהסתמך על החלוקה התאורתית של Bach, ממחקר שערך ב- 1990){{הערה|שם= Elkis-Abuhoff|Elkis-Abuhoff, D, Gaydos, M, Goldblatt, R, Chen, M.(2009). Mandala drawing as an assessment tool for women with breast cancer. ''The Arts in Psychotherapy''. (36), 231-238}}. הצבעים החיוביים, שהם ירוק כהה חזק, חום כהה, צהוב עמוק וכחול כהה, הצביעו על החלקים הבריאים (במובן הנפשי ובמובן הפיזיולוגי). הצבעים הנטרלייםהניטרליים שהם אדום, כתום, שחור ולבן, נבדקו לאורך הזמן ביחס למחלה. אם המחלה התגברה והצבעים הנטרלייםהניטרליים לקחו חלק גדול יותר בקומפוזיציה, אזי הצביעו על התגברות המחלה, וההפך. הצבעים השליליים, ירוק בהיר, חום בהיר, תכלת, צהוב חיוור, סגול ואפרפר, הצביעו על דאגה של המטופלת למצבה הפיזי. בסופו של תהליך נבדק אופן השימוש בצבע, עוצמת השימוש בו, וסוג הקו (מקווקו, רציף, לא אחיד וכד').
ממצאי המחקר עלהעהעלו, כי יש מתאם חיובי בין מצבן הפיזי של החולות לציור המנדלה שציירו.
בנוסף, המסקנה העיקרית, שעלתה ממצאימממצאי המחקר היא, שלציור המנדלה יש משקל חיובי רב בתהליך ההחלמה של חולות סרטן השד, בכך שהוא מאפשר למטופלות תמיכה פסיכולוגית, ומציע דרך לתקשר עם מצבם הבריאותי באופן בלתי מילולי{{הערה|שם= Elkis-Abuhoff|Elkis-Abuhoff, D, Gaydos, M, Goldblatt, R, Chen, M.(2009). Mandala drawing as an assessment tool for women with breast cancer. ''The Arts in Psychotherapy''. (36), 231-238}}. מסקנה זו תואמת את טענתה של קלוג, הרואה קשר הדוק בין מצבייםמצבים גופניים לבין ציור המנדלה{{הערה|שם=Kellogg}}.
 
==== הפרעת אישיות אסוציאטיביתדיסוציאטיבית (DID) ====
 
המנדלה ככלי אבחוני וטיפולי נבדקה אף בטיפול, עם הסובלים מהפרעת אישיות דיסוציאטיבית. במחקר שנעשה, נערכה הצלבה בין שלושה מודלים לניתוח מנדלה, כדי לנסות להבין, לתמוך ולהקל על מטופלים הלוקים ב-DID. שלושת המודלים הם:
 
# מודל "המעגל הגדול" של שניים עשר השלבים של קלוג.
# מודל "עשר התמונות", שמצוין במחקר{{הערה|שם= Cox|Cox, C.T, Cohen, B.M.(2000). Mandala artwork by client with DID: Clinical observation based on two theoretical models. ''Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association''. 17(3), 195- 201
}} על פי כהן (Cohen,1999) ואחרים.
# ששה ציורי מנדלה טיפוסיםטיפוסיים, שנראו אצל מטופלים, הלוקים ב-DID. בששה ציורים טיפוסיםטיפוסיים אלה ניתן לראות אלמנטים פרמיטיביםפרמיטיביים כגון נקודות, כוכבים עיגולים קטנים וקווים שבורים {{הערה|שם= Cox|Cox, C.T, Cohen, B.M.(2000). Mandala artwork by client with DID: Clinical observation based on two theoretical models. ''Art Therapy: Journal of the American Art Therapy Association''. 17(3), 195- 201
}}.
מתוך ההצלבה שנעשתה, נמצא שמטופלים, הלוקים ב-DID, עסוקים בהתבוננות בחלקים הקשורים לעבר, בלא מודע ופחות עסוקים בעצמי שלהם. בנוסף, ישנה התעסקות רבה בגבולות המנדלה, התעסקות, שבאה לידי ביטוי בציור גבולות מטושטשים, מחוקים או בגבולות נוקשים וחזקים. הדבר נובע בין השאר ממצב של איום מתמיד או התעללות, שחווים מטופלים, הלוקים ב- DID, במהלך הילדות.
כמו כן, הזהות הדיסוציאטיבית של הלוקה ב-DID מורכבת מחלקים רבים של העצמי, והיא מופיעה באופן סימבולי בתוך המנדלה בשלב, שמייצג אינטראקציה בקבוצה ( שלב תשע אצל קלוג). שלב זה קשור ב"מעגל הגדול" למודעות בוגרת.
המחקר מציין כי קלינאים, שמטפלים ב-DID סבורים, שעבודת אמנות, כמנדלה, מקלה על תחושת חוסר האינטגרציה, שמופיעה אצל מטופלים אלה. כמו כן מציין המחקר, שהעבודה במנדלה מפנה את תשומת ליבו של המטופל הלוקה ב-DID למצוקותיו, ובכך מעודדת אותו להיעזר בטיפול פסיכיאטרי.