קניין אותיות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
לפי [[רבי יהודה הנשיא]], ואביו רבי [[רבן שמעון בן גמליאל|שמעון בן גמליאל]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קסט|ב}}.}}, כדי להקנות חוב הכתוב בשטר לאדם שלישי, די ב[[קניין מסירה|מסירה]], שהוא מסירת השטר מידי המלווה לידי הקונה.
 
לפי פרשנותופרשנותם של [[תוספות]]{{הערה|שם ד"ה אי כרבי.}}, אין הכוונה לקנין מסירה הרגיל, שכן נכסים ניידים אינם נקנים במסירה; לפי שיטתו הכוונה היא ל[[קניין משיכה]], שנהיה על ידי שהקונה מושך את השטר לרשותו, אלא שבנוסף לכך צריך גם את דעתו של המלווה שיקנה במעשה המשיכה את החוב ללווה, שכן כדי להעביר את [[שעבוד הגוף]] מהמלווה ללווה יש צורך בדעתו של המלווה להעביר את השעבוד וזאת קוראה הגמרא בשם "מסירה" למרות שאין צורך במסירה מיד ליד; לפי פירוש אחר בתוספות, יש צורך בשני הקניינים גם יחד, מסירה מיד ליד ומשיכה על ידי הקונה, על ידי המשיכה קונה את החוב, ועל ידי המסירה קונה את השעבוד שבתוכו.
 
לפי פירושופירושם של התוספות, סובר רבי יהודה הנשיא שרק מסירה הוא הקניין המתאים לשטר, שכן קניין משיכה אינו מתאים כאן כלל; משיכה מתאימה רק בדבר שגופו ממון, הוא עצמו הדבר הנקנה, וכעין קניית חפצים ניידים או קרקעות, שהם עצמם הדבר הנקנה, אם כן על ידי המשיכה מראה המושך את בעלותו עליהם. אך בקניין כזה, שבא רק לסמל העברת הבעלות רוחנית על החוב מהמלווה לאדם אחר, יש צורך במעשה מצד המלווה המורה על העברת הבעלות.
 
===שיטת חכמים===
שיטת חכמים היא שקניין כזה נקנה רק על ידי צירוף של שני קניינים; [[קניין שטר|שטר]], שהוא כתיבת שטר על ידי המלווה שהוא מקנה לאדם זה את ההלוואה (וכמובן מסירת השטר לידיו), וכן מסירת השטר עצמו. ה[[ראשונים]] מסבירים שהשטר אינו בעצם [[קניין שטר]], אלא הוא רק כעין [[שטר ראייה]], שמהווה סימן על דבר מסוים. כך גם כאן השטר רק מורה על מעשה המסירה, שאינו רק על הנייר עצמו, אלא גם על החוב הכתוב בו; על ידי הכתוב בשטר, ניכר למפרע ולהבא שמעשה המסירה הוא על החוב, והשטר מהווה גם כעין קניין ו[[חלות|מחיל]] על המסירה חלות משמעותית יותר.
 
בשטר יש לכתוב "קני לך איהו וכל שעבודיה ", כלומר מקנה אני לך את השטר ואת כל ה[[שעבוד]]ים הנלויים.
===פרשנות למחלוקת ההלכתית===
לפי דבריהם של כמה מה[[ראשונים]]{{הערה|מובא בדברי התוספות רי"ד בסוגיא.}}, המחלוקת האם אותיות נקנות במסירה או לא, תלויה בעצם במחלוקת של [[רבי מאיר]] ו[[אלעזר בן שמוע|רבי אלעזר]] האם [[עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי]], והדיעהוהדעה האומרת כי אותיות הנקנות במסירה סבורה כרבי אלעזר; בהתאם לכך פוסקים כמה מהראשונים, כי לפי שיטתם - שההלכה נפסקת כרבי אלעזר רק בגט ולא בשאר שטרות - אין אותיות נקנות במסירה.
 
לפי הסברופרשנותו של רבי [[חיים סולובייצ'יק|חיים מבריסק]]{{הערה|ב[[חידושי הגר"ח על הש"ס]] מהדורת תשס"ח בסימן על אותיות נקנות במסירה והסבר על מחלוקת רבי אלעזר ורבי מאיר.}}, מחלוקתם של רבי מאיר ורבי אלעזר היא האם מכיוון שחלות השטר נגרמת על ידי העדים, על חתימת העדים להיות בשטר עצמו, שהרי עדותם היא אשר עושה את תוקף השטר, ומכיוון שכך גם חלק זה צריך שיהיה כתוב בשטר, או שמא די בכך שהעדות תהיה על פה. זו היא גם המחלוקת האם ניתן להקנות שטר על ידי מסירתו לקונה אחר, או שמא לא ניתן להקנות שטר כך שהוא יהיה של אדם שלישי, ללא שדבר זה עצמו יהיה כתוב בשטר, לפי שיטת רבי מאיר שכל מה שגורם לחלות השטר צריך שיהיה כתוב בשטר, לא די בכך שהמסירה ואחיזת הלוקח בשטר מוכיחה על בעלותו על השטר, כדי שהוא יהיה מושלם, אלא גם מכירה זו צריכה להכתב בשטר.
 
===פסק ההלכה===
[[אמימר]] פוסק כרבי יהודה הנשיא שאותיות נקנות במסירה וכן פסק ה[[רשב"ם]]. ה[[תוספות]] בשם [[רב יהודאי גאון]] מביאמביאים גרסה אחרת, שהפסק הוא שאין אותיות נקנות במסירה.
 
==מחילת השטר==