ואן מוריסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ChuispastonBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: fa:وان موریسون
מאין תקציר עריכה
שורה 31:
לאחר הפסקה קצרה מהמוזיקה, מוריסון חזר להופיע במועדונים ושיקם את יכולתו להופיע, גם אם רק בפני קהל מצומצם. בתקופה זו הוא אירגן את להקת הליווי The Caledonia Soul Orchestra ויזם מסע הופעות של שלושה חודשים ל[[ארצות הברית]]. ההופעות תועדו באלבום כפול בשם "מאוחר מיד לעצור עכשיו" שנחשב לאחד מאלבומי ההופעה הטובים ביותר בתולדות הרוק. זמן קצר לאחר הקלטת האלבום מוריסון צימצם את הרכב להקת הליווי שנקראה עתה the Caledonia Soul Express.
 
ב-[[1973]] מוריסון התגרש מאשתו, הכנרית ג'נט פלנט, לאחר שבע שנות נישואים. לזוג יש בת אחת, הזמרת-כותבת שאנה מוריסון, איתה מוריסון ביצע דואטים בהזדמנויות שונות. לאחר מכן, ב-[[1974]], הוא שיחררהוציא לאור את האלבום המהורהר והשנון Veedon Fleece. למרות שבזמנו הוא משך מעט תשומת לב, ערכו בעיני הביקורת עלה במשך השנים, וכיום הוא נחשב לאחת העבודות המובחרות של מוריסון. <!-- "You Don't Pull No Punches, But You Don't Push the River", one of the album's side closers, exemplifies the long, hypnotic, cryptic Morrison, with its references to visionary poet William Blake and to the apparently Grail-like Veedon Fleece object. -->
 
מוריסון שיחררהוציא לאור את אלבומו הבא רק כעבור שלוש שנים. בתקופה זו הוא כתב והקליט מספר שירים חדשים, ובראיון ב-[[1974]] הוא סיפר על תוכניותיו לשחרר אלבום חדש בשם Mechanical Bliss רק 4-5 חודשים לאחר שיצא האלבום הקודם, Veedon Fleece. אך תאריך היעד הגיע ועבר בלי שהאלבום יצא לאור, מוריסון המשיך לעבוד עליו. בתקופה זו שם האלבום עבר מספר שינויים (בהתחלה הוא נקרא Stiff Upper Lip, אחר-כך Naked In The Jungle) ואפילו החלו בעיצוב העטיפה לאלבום. אך בסופו שחל דבר הפרויקט ננטש לגמרי והוא יצא לאור בהפצה רשמית רק ב-[[1998]] בשם Philosopher's Stone.
 
ב-[[1976]], ב[[חג ההודיה]], מוריסון השתתף בהופעת פרדה ל[[הבנד]]. זו הייתה ההופעה הפומבית הראשונה שלו זה זמן רב, והוא שקל לא להופיע עד הרגע האחרון לפני ההופעה. למוריסון היו קשרים טובים עם [[הבנד]]. הם היו כמעט-שכנים ב[[וודסטוק]], וגם הם סבלו מפחד במה. בקונצרט מוריסון ביצע שני שירים, אחד מהם היה "קראוון" מאלבומו "ריקוד-ירח", בביצוע שתואר כמלהיב. ההופעה צולמה והופצה מאוחר יותר ב-[[1978]] בסירטו של [[מרטין סקורסזה]], "הוואלס האחרון" (The Last Waltz), שנחשב לסרט-הופעה פורץ דרך. אחד משיאי ההופעה הוא החיוניות הלא אופיינית שמוריסון הפגין, כולל בעיטות לגובה.
 
ב-[[1977]] מוריסון שיחררהוציא לאור לבסוף את האלבום A Period of Transition בו שיתף פעולה עם [[דוקטור ג'ון]], שהופיע גם ב"וואלס האחרון". האלבום אמנם נחשב לעבודה בינונית של מוריסון, אך גם פתח תקופה פוריה של כתיבת שירים אצלו. שנה מאוחר יותר יצא האלבום Wavelength שגם הוא לא זכה לאהדה, למרות שיר הנושא הצליח במידת מה. השיר הפותח את האלבום "Kingdom Hall" (שעוסק בחוויה מילדותו של מוריסון הקשורה ל[[עדי יהוה]])בישר על התפנית הדתית שאיפיינה את האלבום הבא של מוריסון,Into the Music.
 
האלבום Into The Music שוחרר ב-[[1979]], נחשב ליצירת מופת. הביקורת ברולינג סטונס: "אוסף של שירים ארוטי\דתי...<!-- An erotic/religious cycle of songs that culminates in the greatest side of music Morrison has created since Astral Weeks--> הטוב ביותר שמוריסון יצר מאז Astral Weeks". בעיתונות המוזיקה מרבים לכנות אותו "האלבום הגדול האחרון של מוריסון".