פיזיולוגיה של מערכת הנשימה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←נפחי הריאה: גיור תמונה |
מ ←נפחי הריאה: תקלדה |
||
שורה 26:
לאחר נשיפה מאומצת עד לתחושת ריקון מוחלט של הריאות, נשאר בריאות נפח שארי (residual volume,{{כ}} RV), אשר מקל על ניפוח הריאות חזרה בשל העובדה שבהיעדרו היה על הגוף להשקיע אנרגיה בהפרדת דופנות הריאה שיכולות להיצמד האחת לשנייה כמו בבלון. ערכו האדם בוגר בריא עומד על כ-1.5 ליטר. ההפרש בין קיבולת הריאות הכוללת לנפח השארי הוא הנפח המרבי המנוצל על ידי הריאות לנשימה, והוא נקרא הקיבולת החיונית (vital capacity,{{כ}} VC). הנפח השארי, וכן הקיבולת השארית התפקודית וקיבולת הריאות הכוללת שכוללים אותו, לא ניתנים למדידה בספירומטר, מאחר שמכשיר זה מודד הפרשי נפחים ולא נפחים מוחלטים. משום כך משתמשים בשיטות עקיפות כפי שנזכרו לעיל.
הפרשי נפחים נוספים המשמשים בבדיקות קליניות הם העתודה השאיפתית (inspiratory reserve volume,{{כ}} IRV) והעתודה הנשיפתית (expiratory reserve volume,{{כ}} ERV). העתודה השאיפתית היא ההפרש בין
כשבוחנים את תפקוד הריאה, ניתן להתייחס למספר מדדים אשר עוזרים לבחון כיצד הריאה מתפקדת, ועל ידי כך לאבחן בעיות ריאה שונות, למשל [[מחלות חסימתיות של הריאה]]. אצל נבדק בריא, כ-85% מנפח הריאות יוצאים בתוך שנייה אחת בנשיפה מאומצת. נפח הנשיפה המאומצת בשנייה הראשונה מסומן ב-FEV<sub>1.0</sub>, והיחס בינו לבין הקיבולת החיונית המאומצת (forced expiratory vital capacity,{{כ}} FVC) יכול להצביע על פתולוגיות שונות. במחלה חסימתית ניתן לראות נשיפה איטית יותר, כאשר בשניה הראשונה לנשיפה יוצא רק מחצית מהנפח והיתר ננשף במשך זמן רב. הסיבה לכך היא שהחולה לא יכול לייצר זרימת אוויר גבוהה כתוצאה מההתנגדות של דרכי הנשימה. לעומת זאת, ב[[מחלות ריאה אינטרסטיציאליות, רסטריקטיביות, מפושטות|מחלה רסטרקטיבית]] יש פחות רקמה פעילה, וניתן לראות שבשאיפה הנפח הנוצר נמוך יותר, בעוד ש-FEV<sub>1.0</sub> גבוה, שכן אין חסימה של דרכי האויר. בחולים אלו היחס FEV<sub>1.0</sub>/FVC הוא גבוה יותר מאשר בבריאים, היות שאצל חולים אלו ה-FVC נמוך יותר). תרופות שמרחיבות את הסמפונות, מעלות את FEV<sub>1.0</sub> באופן זניח יחסית, אולם הן משפרות את הקיבולת החיונית.
| |||