נפח מת – הבדלי גרסאות

 

בריאות מבודדות ניתן ליצוק לתוך הסמפונות חומר מתקשה, שאחרי פירוק כימי של רקמת הריאה יאפשר מדידה של נפח דרכי האוויר. לצורך מדידה פיזיולוגית של הנפח המת נעשה שימוש בשיטת פאולר, שהוצעה על ידי וורד פאולר בשנת 1948, שבה הנבדק שואף שאיפה אחת של חמצן טהור ובעת הנשיפה נמדד ריכוז ה[[חנקן]] באוויר הננשף, אשר מקורו בשאיפה קודמת של אוויר אטמוספירי. בתחילת המדידה ריכוז החנקן בנפח הננשף אפסי משום שמקור האוויר הננשף ראשון הוא בשאיפת החמצן הטהור. לאחר מכן ריכוז החנקן עולה עד להגעה לישורת בעלת שיפוע קל. חישוב הנפח המת מתבצע על ידי העברת אנך בחלק העולה של עקומת ריכוז החנקן כתלות בנפח הננשף, כך ששטחי שני המשולשים, התחומים על ידי העקומה, הצירים וקו הגבול העליון של ריכוז החנקן, שווים. נקודת העברת האנך בציר האופקי – הנפח הננשף – היא הנפח המת האנטומי.

 

==נפח מת נאדי==