דב בער פרידמן – הבדלי גרסאות

'''דב בער פרידמן''' (שמו ב[[רומניה]]: '''Dov Beer Friedman'''{{כ}} [[1815]] - [[1877]], [[י"ג בכסלו]] [[תרל"ו]]) היה בנו של רבי [[ישראל פרידמן מרוז'ין]]. כיהן כ[[אדמו"ר]] ב[[חוש (עיר)|חוש]], ובב[[סקולן]] וב[[לאובה]]. פרישתו מתפקיד זה בשנותיו האחרונות והאירועים שנלוו אליה עוררו סערה בקרב התנועה החסידית.

דב בער היה בנו השלישי של האדמו"ר המפורסם ישראל פרידמן מרוז'ין. נישא לשיינדל, בתו של האדמו"ר [[מרדכי מצ'רנוביל]]. ב-[[1851]], לאחר פטירת אביו, החל לכהן כאדמו"ר בעיר חוש, ברומניה. בהמשך עבר לסקולן (Sculeni) ולאחר מכן ללאובה - (Leova). בשנים 1866 - 1869 עבר מהפך רעיוני שבסופו עבר ל[[צ'רנוביץ]] והצטרף ל[[תנועת ההשכלה]] ודעותיו התפרסמו בעיתונות התקופה. בלחץ בני משפחתו והאדמו"ר [[חיים הלברשטם]], החליט לבסוף לפרסם הצהרה שבה חזר בתשובה ועבר לגור אצל אחיו, ב[[סדיגורה]]. משלב זה לא קיבל יותר חסידים וחי בבדידות עד מותו.

פרשת חייו של רבי דוב בער הביאה להתעניינות רבה, שחרגה אל מחוץ לגבולות ה[[חסידות]]. דב בער היה אדם משכיל ואמרותיו, שכונסו בספרי חסידות בית רוז'ין, מסמנות נטייה לעסוק במחקר. אחרי פטירת אביו וישיבה קצרה עם אחיו באחוזת אביהם בפאטיק, נסע ל[[נסיכות מולדובה]] לכהן כ[[אדמוכאדמו"ר]] בעיר חוש. יחד עמו נסע למולדובה אחיו, רבי [[מנחם נחום פרידמן]], מייסד [[חסידות שטפנשט]].

עם מות אחיו זה, ב-[[1869]], החלו להסתמן אצל רבי דב בער סימני [[דיכאון]] קלים, ששבמהלכושבמהלכו ניהל שיחות אמונה עמוקות עם פקיד הדואר המקומי שהיה [[נוצרי]]. רבי דוב בער נהנה משיחות אלו, בעיקר על רקע העובדה שהחסידים, שהיו נוהרים אליו מכפרי הסביבה, כמעט לא נתנו את דעתם לעניינים שברוח.