מג'פהיט – הבדלי גרסאות

התיעוד האירופי הראשון על מג'פהיט בא מתוך יומן מסע של מתיוסי האיטלקי, נזיר פרנציסקני. בספרו "מסעות של נזיר אודריק מפרדנונה", הוא מתעד את ביקוריו בכמה מקומות באינדונזיה של היום: סומטרה, ג'אווה, וBanjarmasin בבורניאו, בין 1318-1330. הוא נשלח על ידי האפיפיור לפתוח ב[[מיסיון]] בפנים אסיה. בשנת 1318 הוא עזב את פדובה, חצה את הים השחור לתוך פרס, לאורך כל הדרך על פני [[כלכותה]], [[מדרס]], ו[[סרילנקה]]. לאחר מכן הוא פנה אל האי ניקובר עד לסומטרה, קודם לביקורו בג'אווה ובBanjarmasin. הוא חזר לאיטליה בדרך היבשה דרך וייטנאם, סין, לאורך כל [[דרך המשי]] לאירופה ב-1330.

 

 

בתקופה מאוחרת יותר, בסמיכות לנפילת מג'פהיט, האמנות והארכיטקטורה המג'פהיטית חזו בתחיית האלמנטים האדריכליים של הילידים אוסטרונזיים-מגליתיים, כגון Sukuh ומקדשי Cetho על המורדות המערביים של הר Lawu. שלא כמו מקדשי המג'פהיטיים הקודמים המהווים דוגמה טיפוסית של אדריכלות הינידית של מבנה רב קומות ומתנשא, הצורה של מקדשים אלה היא של פירמידה מדורגת, הדומה יחסית לפירמידות המאסו-אמריקאיות.

[[mr:मजापहित]]

[[ms:Majapahit]]

[[no:Majapahit]]

[[pl:Majapahit]]