מרק בלוך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.4) (בוט מוסיף: ar:مارك بلوك
←‏עבודתו: זוטות
שורה 14:
 
==עבודתו==
בשנת [[1924]] פרסם בלוך את אחתאחד ממחקריו המפורסמים ביותר "Les rois thaumaturges: étude sur le caractère surnaturel attribué à la puissance royale particulièrement en France et en Angleterre" (מגע הקסם של המלכים: מחקר אודות האופי העל טבעי המיוחס למלכים, בעיקר בצרפת ובאנגליה), שבובמחקרו הוא חקר מסורת עתיקה, לפיה מגע ידיו של המלך יכול לרפא אדם ממחלת שחפת בלוטות הלימפה ([[סקרופולה]]). לעבודה זו של בלוך הייתה השפעה עצומהרבה לא רק על תחום ההיסטוריה החברתית של ימי הביניים, אלא גם על חקר ה[[אנתרופולוגיה]] התרבותית בכלל.
 
בשנת [[1929]] ייסד בלוך יחד עם [[לוסיאן פבר]] את [[כתב עת|כתב העת]] '''אנאלים (שנתונים/ רשומות) של ההיסטוריה הכלכלית והחברתית''' (Annales d'histoire économique et sociale). כתב העת מופיע כיום (יוני [[2008]]) תחת השם '''אנאל: היסטוריה, מדעי החברה'''. משמו של כתב העת נגזר שמו של זרם חדשני במחקר ההיסטורי [[אסכולת האנאל]]. בספרו '''על המאפיינים המקוריים של ההיסטוריה הכפרית הצרפתית''' (Les caractères originaux de l'histoire rurale (française ([[1931]]) פרץ דרכים חדשות במחקר, כשהפך את ההשוואה השיטתית - במקרה זה, בין אנגליה לצרפת - למרכיב מרכזי בניתוח תבניות העומק של החברה הכפרית. ממש ערב המלחמה השלים מארק בלוך את ספרו המונומטלי '''החברה הפיאודלית''' (La Société féodale), אשר התפרסם בשני חלקים בשנים [[1939]] ו-[[1940]].
 
בצד מחקריו הפרטניים והאתגר האינטרדיסציפלינרי שגילם כתב-העת '''אנאל''', בלוך הותיר חותם בעל חשיבות עצומהרבה על ה[[היסטוריוגרפיה]] (חקר הכתיבה ההיסטורית) גם באמצעות ספרו הבלתי גמור "אפולוגיה על ההיסטוריה או מקצועו של ההיסטוריון" (Apologie pour l'histoire ou métier d'historien,), עליו שקד לפני מותו, שבו דן בכמה בעיות יסוד של המחקר ההיסטורי וניסח פתרונות מקוריים. ספרו האחרון של בלוך, "תבוסה משונה" (L'Étrange Défaite), שפורסם אף הוא לאחר מותו, עוסק בסיבות העמוקות לכשלונו של הצבא הצרפתי בעמידה מול [[מלחמת בזק|מלחמת הבזק]] הגרמנית בשנת [[1940]].
 
בלוך מחה נגד הגדרת ההיסטוריה כ"מדע העבר" וטען שעצם הרעיון שהעבר בתור שכזה יכול להיות אובייקט למדע הוא מגוחך והציע הגדרה משלו, "ההיסטוריה היא המדע של האנשים בזמן"<ref>[[יואב גלבר]], "היסטוריה, זיכרון ותעמולה", הוצאת [[עם עובד]], [[ספרית אפקים]], עמ' 23</ref>.