אברהם שרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←חייו: תקלדה |
|||
שורה 7:
ב-[[1914]] ברח לווינה מ[[צבא האימפריה הרוסית|הצבא הרוסי]] שפלש לגליציה, שם פרסם את מאמרו הפילוסופי הראשון ("De Nature Stalibus") ומאמרים נוספים בעיתון "[[אסטרייכישה ווכנשריפט|אֶסטֶרַייכִישֶה ווֹכֶנשְרִיפט]]" (''Österreichische Wochenschrift'') שבעריכת ד"ר [[יוסף שמואל בלוך]].
על אף שהיה [[פציפיזם|פציפיסט]], התגייס ב[[מלחמת העולם הראשונה]] ל{{ה|צבא האוסטרו-הונגרי}}. במהלך שירותו כתב לעיתונו רשמים מהחזית לבקשת עורך העיתון, בלוך. באותה עת טיפח את תורת "הציונות ההירואית" וסחף את חבריו, בהם [[דוד הורוביץ]], שכתב עליו בזיכרונותיו שהיה אחד ממעצבי המחשבה החלוצית.{{הערה|[[משה יגר]], "ד"ר אברהם שרון (שבדרון) – דיוקנו של ירושלמי", '''ירושלים''' טו (2), אגודת הסופרים העברים בירושלים, תשמ"א (להלן: "יגר, דיוקנו"), עמ' 80.}} לאחר המלחמה [[עברות|עִברת]] את שמו ל"שרון" והיה במשך זמן קצר פעיל
בשנת [[1927]] [[העלייה הרביעית|עלה לארץ ישראל]] והחל לעסוק במשרה מלאה בניהול אוסף האוטוגרפים והדיוקנאות שלו, שאותו מסר לספרייה הלאומית (וראו להלן). הוא החל גם ללמוז מוזיקה והלחין תשעה משירי [[רחל המשוררת]]. ב[[קונצרט]] למוזיקה יהודית שהתקיים ב[[קולנוע אדיסון|אולם אדיסון]] ב-[[14 בנובמבר]] [[1935]] נוגנו שלושה משיריו לצד יצירות של [[פליקס מנדלסון-ברתולדי]], [[ארנסט בלוך (מלחין)|ארנסט בלוך]], [[יואל אנגל]] ואחרים.
| |||