מדינה אחת, שתי שיטות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Luckas-bot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 5:
לצורך מימוש הצעתו של דנג, התכנס הקונגרס של הרפובליקה העממית ואישר את סעיף 31 בחוקת הרפובליקה, שקבע כי למדינה מוענקת רשות להקים אזורים מנהליים מיוחדים כאלו, וכי ניתן יהיה לקיים בהם תנאים מיוחדים, כפי שיקבע הקונגרס.
 
כאשר אוחדו הונג קונג ומקאו עם סין, ב-[[1 ביולי]] [[1997]] (הונג קונג) וב-[[20 בדצמבר]] [[1999]] (מקאו), הוקם [[אזור מנהלי מיוחד]] כזה בכל אחת מהן באופן מיידי. על–פי ההסדר שהותווה (ר' גם [[אזור מנהלי מיוחד]]), שימרו האזורים את סמכותם בכל הנושאים, כולל [[משפטים|משפט]], מטבע ומדיניות הגירה, לבד מבתחום היחסים הדיפלומטיים וצבא. לאזורים אף הותר להמשיך ולהיות שותפים בוועידות ובכנסים בינלאומיים שאינם מוגבלים להשתתפות מדינות (תחת השם "הונג קונג, סין"). כך, לדוגמה, חברים שני האזורים ב[[ארגון הסחר העולמי]] ו[[הונג קונג]] חברה גם בהסכם [[APEC]].
 
ערב האיחוד ואחריו הובעה דאגה מצד רבים בנוגע להצלחת השיטה, במיוחד בתחומים של [[זכויות אזרח]]. כיום, הדעה המקובלת היא כי למרות שישנם חיכוכים סביב נושא זה, וישנה מידה מופרזת של השפעה לממשלת סין על הליכים פרלמנטריים בהונג קונג, ההסדר נשמר במידה מרובה, במיוחד בכל הקשור לאוטונומיה הכלכלית של האזורים.