בדיקת חמץ – הבדלי גרסאות

מדין ה[[תורה]] אסור שיהיה ברשות האדם חמץ בפסח, כפי שנאמר: {{הדגשה|מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים, 'וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ'|שמות יג ז|ספר שמות, פרק י"ג, ז'}}, ובפסוק נוסף: {{הדגשה|שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּ'''בָתֵּיכֶם'''.|שמות יב יט|ספר שמות, פרק י"ב, י"ט}}. כמו כן התורה מצווה על האדם "להשבית" את החמץ שברשותו לפני הפסח: {{הדגשה|אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם.|שמות יב טו|ספר שמות, פרק י"ב, ט"ו}} (ה"יום הראשון" הוא [[ערב פסח|ערב הפסח]], [[י"ד בניסן]] לפני הצהרים). למרות [[מצוות]] אלו, נאמר ב[[תלמוד בבלי|תלמוד]]<ref>פסחים ד ב.</ref> שבדיקת חמץ אינה חובה [[דאורייתא|מן התורה]], שכן ניתן לקיים מצוות אלו באמצעות 'ביטול' (ביטול חמץ הוא הכרזה כי האדם רואה בחמץ שברשותו דבר בטל וחסר ערך, כעפר הארץ). רק כאשר לא נעשה נעשה 'ביטול', חובת הביעור הפיזי היא מן התורה, ואף מצוות הבדיקה היא מן התורה.

אך כמה [[ראשונים]]<ref>כגון [[רבנו נסים]] בפירושו על [[הרי"ף]], בתחילת [[מסכת פסחים]].</ref> מבהירים, שאף שניתן [[מדאורייתא]] לבער את החמץ על ידי ביטולו, ראויתיקנו לבערוחכמים שיש לבער את החמץ אף באמצעות [[בעירה|ביעורו הפיזי]],. ולפיכךשני כאשרטעמים לאנתנו נעשהלתקנה ביטולזו: –האחת, חובתשמא הביעוריהיו היאאנשים מןשביטול התורה.חמצם דרךלא זוהיה שלבלב שלם, ויעברו על איסור [[ביעורחמץ#איסור חמץ בפסח|ביעורבל החמץיראה ובל ימצא]]. –השנית, מחייבתשמא בדיקה,תוך כדי למצואהפסח אתימצא כל החמץאדם המצויחמץ ברשותוויאכלנו. שלולמרות האדם,שברוב ולכן[[איסור בהיעדרמדאורייתא|איסורי ביטולהתורה]] –לא מצוותמצינו הבדיקהשהאדם אףצריך היאלבערם מןמביתו התורה.שמא ישיבוא אףלאכלם, המדגישיםאך כיחמץ עיקרשונה כוונתמשאר התורההאיסורים -בכך '''בבדיקהשהאדם ובביעוררגיל הממשי'''לאוכלו שלכל החמץהשנה, ולאולכן בביטולגדל החשש שמא יבוא לאכלו.<ref>רבנותוספות [[מנחם המאירי]]מסכת פסחים ב,א, דיבור המתחיל "אור".</ref>