תאוריית הצבעים של גתה – הבדלי גרסאות

'''תאוריית הצבעים של גתה''' או '''תאוריות הצבע של גתה''' היא [[תאוריה]] המוצגת בספרו של [[יוהאן וולפגנג פון גתה]] "תאוריות הצבע" משנת [[1810]]{{הערה|[[אליק מישורי]], '''תולדות האמנות: מבוא כללי''', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], [[תל אביב]], 2000, עמ' 113}}.

 

 

 

גתה חילק את הצבעים ל[[פיזיולוגיה|פיזיולוגיים]], כאלה שנוצרים בתוך העין והם מהווים תנאי הכרחי לראייה. לבין צבעים [[פיזיקה|פיזיקליים]], אשר מנוגדים לפיזיולוגיים והם תופעה חיצונית והדרך בה האדם חווה אותם קשורה להשפעתם של תנאים חיצוניים אשר מושפעים מאור וצל. צבעים נוספים הם צבעים [[כימיה|כימיים]] המהווים את הצבע הבסיסי והקבוע של החומר, וכל שנדרש כדי לראותו הוא נוכחות של [[אור]].

 

 

גתה מבחין בתופעה המכונה "מיזוג אופטי" בה שני פסי צבע צרים בגוונים [[כחול]] וצהוב נראים כ[[ירוק]]ים במבט מרחוק. הזליגה ה[[אופטי]]ת של הצבעים והפיכתם למעין משטח אחיד, מהווה חלק מהבסיס לטכניקות הציור ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטי]] וה[[דיוויזיוניזם|דיוויזיוניסטי]].

 

אחד הציירים הראשונים שעשו שימוש בתאוריה של גתה הוא [[ויליאם טרנר (צייר)|ויליאם טרנר]].