מעגלי תבואה – הבדלי גרסאות

מעגלי התבואה הופיעו לראשונה באמצע [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות השבעים]], באזוריה הכפריים של [[בריטניה]]. [[איכר|איכרים]] דיווחו על [[מעגל]]ים ב[[קוטר]] שהגיע עד לחמישים [[מטר]]ים, שהופיעו בן לילה בשדות ה[[תירס]] או ה[[חיטה]] שלהם. בהמשך התרבו המעגלים, והופיעו צורות מגוונות (כפי שאפשר לראות בתמונות משמאל).

כשהופיעו מעגלי החיטה לראשונה, היו ששיערו שמדובר בסימני נחיתה של [[חללית|חלליות]] של [[חוצן|חוצנים]]. כמו כן נטען, כי באזור המעגל נמדדו, כביכול, רמות נמוכות של [[קרינה אלקטרומגנטית]]. [[פרופסור]] מ[[המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס]] שהנחה צוות של ארבעה [[סטודנט]]ים, הדגים כיצד אפשר ליצור מעגלי תבואה מורכבים תוך מספר שעות, באמצעות [[יתד]]ות ו[[חבל]]ים. [[כלי תקשורת]] שונים דיווחו על אנשים רבים שהודו ביצירת מעגלי תבואה, ואף סיפקו תיעוד של עבודתם (הם השתמשו בקרשים, לוחות [[עץ (חומר גלם)|עץ]] וכבלי [[ברזל]]). חלקם רואים ביצירת מעגלי התבואה מעין [[אמנות]], אחרים יצרו אותם לשם עמידה ב[[אתגרבאתגר (אישי)]]האישי הכרוך בכך או ל[[הנאה]] וחלקם עשו זאת בתור [[מתיחה]].

באשר לרמות הקרינה האלקטרומגנטית, מתברר שכאשר גבעולי החיטה זקופים הם צוברים [[חשמל סטטי]] המגביר את רמת האלקטרומגנטיות. כאשר החיטה נרמסת, החשמל הסטטי מתפזר, ורמת האלקטרומגנטיות יורדת. נוסף על כך, כאשר החיטה נרמסת היא מנסה להתיישר על ידי קיפול חוזר ונשנה של המפרקים. כאשר המפרקים מקופלים, ה[[מים]] מתקשים לעבור דרכם ונוצר [[לחץ]] הולך וגובר. בסופו של דבר, המפרק אינו עומד בלחץ ומתפוצץ.